יש לי חייזר בבית

באמת!

לא ממש מכירה אותו,

לא יודעת מאיפוא הוא נחת לי,

הוא גבוה ממני יש לו נעל מידה 45,

הוא שומע מוזיקה כזו שאני לא מבינה,

יש לו חורים באוזניים, והוא רוצה עור כמה,

ורעמה על הראש, והוא מאוד רעב.

לפעמים הוא אומר שלום, ומה נשמע 

ולפעמים הוא צועק ואני לא מבינה בדיוק על מה.

יש לו לפעמים רגעים שהוא מחייך, במיוחד שהוא צריך משהו ממני.

אני זוכרת שהיה לי פעם ילד קטן ושמנמן, שהיה בשבת בבוקר נכנס אליי למיטה,

סתם בשביל לקבל פינוק. הוא נעלם.

החייזר הזה פשוט לא קם, הוא חוזר בשעה מאוחרת, אז למחרת קצת קשה לו להתעורר. 

הילד הזה הקטן שהיה לי, היה מכין לי כל מיניי הפתעות בחגים מבי"ס, קישוטים וציורים.

גם היום יש לי הפתעות מחט"ב, רק לפעמים פחות נעימים, במיוחד כשבמחברות מופעים

כל מיני ציורים, במקום שיעורים. 

אני חושבת שהחייזר הזה פשוט בלע אותו, את הילד הקטן שלי.

ואני חושבת שיש לו חברים חייזרים אחרים אה, וגם בנות...חייזרייות... כאלה עם חורים...

לפעמים בארוחת השבת אני מסתכלת עליו בעניים ואני רואה את הילד הקטן מביט בעניי,

אבל אחר כך הוא מתלבש ויוצא מהדלת, ואני נשארת בבית ומחכה לחייזר שלי שיחזור.

(אויי... אמא... אני מבינה מה את עברת בגללי)