חג סכות...כמו שאני זוכרת מילדותי... היה קרשים...מסמרים...שמיכות...קישוטים מנייר...והרבה דימיון...מאוד אהבתי את חג סוכות...כל ילד היה מביא את ארוחת הערב שלו לסוכה...והיינו אוכלים יחד, זה היה בערך עד כיתה ה', אחר כך עברנו דירה...והדברים נשכחו. כשהכרתי את החבר שלי לחיים,(היום בעלי). הוא הכיר לי את משפחתו...גם הם כבר לא בנו סוכה...אבל הייתה מסורת קבועה...ללכת לסוכה של סבא רבא, סבא אברהם (ז"ל) איש יקר, שומר מסורת, כל חג סוכות, היו עוזרים לו לבנות בחצר סוכה קטנה, כלכך קטנה שבקושי נכנסנו, היה מקום בול לשולחן וכמה כיסאות מסביב, היינו באים לכבד אותו בחג, להביא לו מעט קישוטים, לברך, לשיר קצת שיריי חג, לאכול קצת אפריטיף... ולחוש את תחושת החג. סבא אברהם שהיה איש מבוגר אבל צלול, היה מוציא את המנדולינה שלו, והיה שר לנו איזה שיר שכתב, וכולנו היינו נרגשים, היה מברך את כולם, והיה קורא לכולם ח'מד וח'מדה, (בח' דגושה) וזו הייתה תחושת חג חמימה. אני מקווה שהילדים שלי יזכרו לפחות את הסוכה של סבא אברהם.

חג שמח!

(לזכרו של סבא אברהם)