13.7.06 יום חמישי לקחתי חופשה, בת מספר ימים, לנוח, להתארגן וללכת למספרה, היום יש חינה של ביתה בגדולה של גיסתי, (אתמול נכנסו כוחותנו ללבנון), היה ערב משגע, הגיעו אורחים מצרפת ומקנדה אחיו של גיסי עם ילדיהם הקטנים, החינה היתה משגעת, רקדנו נהננו, היה ערב מהנה.

ורציתי להוסיף תמונה מהחינה.....

 14.7.06 יום שישי, נפילות ראשונות באזור הצפון, אנחנו עוד אופטימיים ומקווים שלכאן זה לא יגיע... 15.7.06 יום שבת, בערב מלווים את הכלה למקווה, רוקדים שרים עושים שמח (מרוקנים לללללל), אוכלים, נהנים, מנסים להיות אופטמים, הקטיושות מתקרבות, כרמיאל נפגעת, אורחים מהצפון מודיעים שאולי לא יוכלו להגיע, מה נעשה??? 16.7.06 יום ראשון, יום החתונה, הבוס שלי מתקשר שאולי אוכל קפוץ לשעה, הסכמתי, והוא עבר דרכי בכדי לאסוף אותי, השארתי את הילדים ישנים ויצאתי, בדרך אנו מרגישים שהרכב קופץ ממקומו, אני שואלת אותו על מה עלית? לא עליתי על כלום זה נפילות, איזה נפילות על מה אתה מדבר?, ועוד קפיצה, מגיעים למשרד, ומתחילה האזעקה, אני נכנסת להיסטריה, הילדים לבד בבית..... מה הם יעשו?, מנסה להתקשר ולא מצליחה, אני בלחץ נוראי, ושוב נפילות ואזעקה...., מסתובבת כמו סהרורית.... רוצה הבייתה לילדים, עכשיו! הביתה! הבוס לוקח אותי, חזרה... (מרחק 10 דקות נסיעה). בעלי כבר הגיע, הוא והילדים במקלט נרגעתי! ברור לכולם שחתונה כבר לא תתקיים היום! 17.7.06 יום שני, אחרי לילה סוער שהבן הקטן הקיא והרגיש רע החלטנו שכאן לא משאירים אותו שלחתי אותו עם גיסי אשתו וילדיו לתל אביב (הבוסית שלו יצאה לחופשה ונתנה לו את בייתה). 18.7.06 יום שלישי החלטנו שגם אנחנו לא נשארים ביקשנו להצטרף ונסענו לתל אביב.... (נשארנו עד בוקר יום שבת). (תמונות מגג עזריאלי).

ההמשך יבוא...