התחלתי את הסיפור על היום הראשון של המלחמה והפסקתי את הסיפור בזה ששבנו הבייתה לשבת,

א. בכדי לראות מה נשמע...

ב. בכדי להחליף מלתחה...

ג. זה מספיק...

 גילנו חמישה חללים באקווריום של דגי הזהב שלנו...מסכנים הדגים, שבוע לא אכלו... 

גם באותו לילה לא היה ממש שקט. אני הכנתי תיק קטן ליד הדלת ובו:

פנס, רדיו קטן עם אזניות, עזרה ראשונה מצומצמת, מים, ומשהו מתוק...

עם זה ירדתי למקלט והחזקתי את זה צמוד...מים היה תמיד במקלט...אפילו שכנה דאגה לטלויזיה...

המקלט היה די מסודר...עוד ביום הראשון פנינו את כל הדברים שאיפסנו שם השכנים, חוץ מספה וכסאות.

אבל בהחלט לא רצינו להשאר!

כבר למחרת יום ראשון....נסענו...התבדחנו בדרך שצריך לנסוע בזיגזגים עד היציאה מחיפה...בכדי שהקטיושה טפספס.

אבל שום דבר לא היה ממש מצחיק...באותו שבוע נפגעו שני רכבים בפגיעה ישירה ברכב!

הגענו לירושלים, למלון המלא בתושבי צפון, קיבלנו חדרים צדדיים, אין לי תלונות, זה לא היה ממש משנה,

כבר כשנכנסו לחדר שמענו על חיילים שנפגעו...ועוד פגיעות ונפילות שאני לא זוכרת... רק אני יודעת  שהתקשרתי

לוודא שכולם בסדר.

לא תכננו השנה לנסוע לחופשה, חשבנו קצת לחסוך...בדיוק בנזוגי נכנס לעבודה חדשה, לאחר שנה קצת קשה....

אז אמרנו שהשנה לא ניסע....אז בכל זאת המצב שינה את התוכניות...קצת שמחתי שבן -10 יזכה לראות את הבירה

עם הגדול הייתי כשהיה בן- 6 בערך והוא היה גם בטיול מביה"ס, אז..טיילנו וכשנכנסו למערות הכותל והגענו לקיר המרכזי....

נגעתי בקיר ואמרתי "וישובו בנים לגבולם" זה מה שעלה לי בראש...שדי למלחמה הזו....אני לא כאן מתוך בחירה

כאב לי על החיילים האלו...על המשפחות שלהם...זה לא עזב אותי זה צבט לי בפנים!

חייכתי בשביל הילדים...וטיילנו...בעיר הבירה  תמונות:("גן עדן זה כאן").