את ירושלים שאפתי לראותי אויר הרים צלול כיין...הבתים המכוסים באבן הירושלמית...החורשות...ההרים...הנוף האנושי המגוון...

לראות שוטרת מבוגרת עם חצאית ארוכה ומטפחת על הראש, זה לא משהו שאני רואה כל יום....וכשיצאנו ממנהרות הכותל בלווי צבאי מלפנים ומאחור, (כי יוצאים דרך הרובע המוסלמי). ולראות את הזבנים הערבים המבוגרים, יושבים ולפניהם מרכולתם, כמהים לימים בהם היהודים הסתובבו וקנו...צעירים דתיים יושבים ומוכרים תהילים קטנים וסרוכים אדומים...נשים זקנות יושבות בפתח הכניסה לכותל ומקבצות נדבות...האבנים הענקיות שנמצאות בתוככי המנהרות, איך הרימו אותם בכלל בזמנים ההם, (יש אבן כזו בתמונה).

היינו במוזיאון המדע...ובטחנת הקמח בימין משה (ע"ש משה מונטיפיורי) בלילה וקיבלנו שם הרצאה מאלפת מנערה מחברון ומתושב העיר שהסביר לנו בתצפית, איך היו מעבירים מזון בזמן המצור לעיר העתיקה. נסענו דרך מאה שערים וראינו את הנוף האנושי השונה...

ההינו ברחוב עמק רפאים, רחוב שעיקרו בנייה טמפלרית. ובגן החיות התנ"כי.

.ולא ניצלנו עשירית מימה שיש לעיר הזו להציע.    מאוד רוצה לשוב ופקוד את ירושלים!

(שמעתי שיש אוטובוס 99 סובב ירושלים ואתריה המומלץ למטיילים).יש קישור למעוניינים לדעת!

ההרפתקה בירושלים נסתיימה ביום חמישי. כמובן שדאגנו לבאות....התקשרנו למכרים שאמרו "אם יש לכם לאן ללכת, לכו אין לכם מה לעשות כאן". אז בנזוגי התקשר לאימו, (אישה מיוחדת בפני עצמה).

חמותי, כנערה שעלתה ארצה במסגרת עליית נוער ממרוקו לבד והגיעה לקיבוץ שדות ים, שירתה בצבא והכירה את חמי ז"ל בקיבוץ. נער בהיר שיער ותכול עניים שעלה ארצה בעקבות מלחמת העולם ה-2 הוא איבד את הוריו בצרפת (סיפור בפני עצמו ייכתב בפוסט בנפרד). חמי נפטר (מסרטן) שנה לפני שבני הבכור נולד. עשור חלף וחמותי התמזל מזלה והכירה אדם שגדל בעיר שבו נלדה במרוקו ואפילו הכיר את אביה. הם התחתנו....הוא דימונאי. לכן כיום היא גרה גם בדימונה!

- "אמא יש מקום? אנחנו באים לסופ"ש."

- "תבואו לכמה זמן שצריך!"

שבנו הביתה ללילה החלפנו מלתחה שוב, ונסענו למדבר!

ההמשך יבוא!

את ירושלים עשינו עם גיסי...הם נסעו לחברה שגרה בישוב בין ירושלים לת"א, אשר יצאה לחופשה והפקידה בידיהם את מחמדיה יש לה הרבה חתולים....זה אחד מהם !

           תאמינו או לא הדבר הזה אמיתי (מצילומו של גיסי).