15 שנה חלפו מאז שנפטר חמי יעקב יהי זכרו ברוך - היום האזכרה

חמי היה איש חם ויקר לליבי איש טוב לב וחייכן, לעולם  לא שמעתי אותו מתלונן על חייו הקשים כילד

או על עבודתו יגעת הכפיים, הוא נפטר שנה לפני שבני הבכור נולד, לצערי ילדיי לא הכירו את סביהם אך שמעו עליו את סיפור חייו.

וזה קטע מעבודת השורשים של בני על סביו.

יעקב, נולד בשנת 1931 בצרפת, כשהיה ילד איבד את אימו, לאחר מכן אביו נישא בשנית לאישה נוצרייה

בזמן מלחמת העולם השנייה, היה מוחבא אצל משפחה נוצרית בצרפת יחד עם אחיו בזמן שאביו היה במחתרת הצרפתית שלחמה נגד הנאצים.

לאישה הנוצרייה היה די לדאוג לשני ילדיה שלה ולכן הוא ואחיו הקטן הוחבאו אצל משפחה שהייתה מוכנה להסתיר אותם.

עד שנגמרה המלחמה. בתום המלחמה כשבאו אנשים לחפש את היהודים שהיו מוחבאים, הוציאו אותם ולקחו אותם לבית ילדים

בארמון ורסאי שבפריז. שם עשו להם בר מצווה לא רשמית ללא התחשבות בגילאים בכלל.

אחר כך נודע לו שאבא שלו נלקח ע"י הגרמנים ונספה במחנה ריכוז בטרבלינקה, אביו היה פרטיזן ידוע ועל-כן יש רחוב על שמו בפריז.

סבתו של יעקב הגיעה מקולומביה, שלשם ברחה בזמן המלחמה, ולקחה אותו ואת אחיו עליה לקולומביה.

שם שהה שנתיים ורצה להגיע לארץ ישראל. הוא ואחיו הגיעו לארץ בשנת 1951 דרך ארצות שונות במטוס, עם מכתב מדודו בקולומביה שרצה

להפנות אותו לקציני ים בחיל הים.

לפני שהוא ניגש עם המכתב לחיל הים הוא הלך לבקר בן דוד בקיבוץ שדות-ים שבקיסריה, הוא היה אז בן שבע עשרה.

בן הדוד שבשדות ים קיבל אותו יפה ושכנע אותו להישאר בקיבוץ.

אז סבי עוד לא ידע לדבר עברית, אבל היות והיו שם צרפתים שבאו לפניו, הוא דיבר איתם צרפתית עד שלמד עברית.

היות שבשדות-ים היו דייגים וספינות דייג, סבי נמשך לעבודה בדייג.

שם הוא למד על הספינות כמו בספינת "חנה סנש" וספינת "למרחב" עד שנעשה סקיפר (קפטן על ספינה) וזה נשאר מקצועו.

הוא מאוד אהב את הים ואת מקצוע הדייג, שהמשיך בתור המקצוע העיקרי שלו.

שם בקיבוץ פרחה האהבה בין הבחור הצרפתי הבלונדי תכול העניים

לבין נערה שחרחורת ויפה שהגיעה עם עליית הנוער ממרוקו אל הקיבוץ.

והם נישאו והקמו משפחה בישראל!

זהו הסיפור של חמי.

אני התקבלתי לביתו של בנזוגי בזרועות פתוחות ובחיוכים, בעלי היה מספר שכשהיה ילד, היה מחכה שאביו יחזור מההפלגות הארוכות,

בכדי שיצאו ויקנו מתנות, כשאני ההייתי עוד חברתו של בעלי אני זוכרת איך היה חוזר עייף, מתקלח והולך למטבח לנקות את הדגים הטריים שהביא.

לצערי לפני שהגיע לגיל 60 הוא חלה במחלת הסרטן ונפטר.

על ערש הדווי הגיע לארץ אחיו הנוצרי אשר ביקש סליחה על זה שאימו נטשה אותו ואת אחיו וכך נסגר מעגל.

ואני עדיין מתגעגעת עליו ואל חיוכו. וצר לי מאוד שילדי לא הכירו אותו.

תהה נשמתו צרורה בצרור החיים!