כמובן חצי שנה חלפה לה מאז המלחמה...
אז לא סיימתי את סיפור המלחמה...ובכן אחרי שהיינו בתל אביב...ואח"כ בירושלים.
נסענו לדימונה...שם התארחנו עד לסיום המלחמה.
פעם אחת הודיעו על הפסקת אש, חזרנו הבייתה ומיד הבנו שטעינו...
אני גרה קרוב מאוד לאזעקה העירונית, כך שכשהייתה אזעקה היא פשוט חדרה לא רק דרך האוזניים, אלא גם דרך הנשמה...
פשוט מחריש אוזניים. והפחד הזה, מתי תהיה נפילה ואיפה...ופתאום שומעים איזה בום רחוק ואחד קרוב יותר...
לא יכולנו יותר ומיד ארזנו ונסענו שוב לדרום. טוב שיש משפחה!
אז באמת עיר שוממה, אבל אירחו אותנו יפה, ובעירייה עשו טיולים לתושבי הצפון...
אז עלינו על אוטובוס וטיילנו...היה נחמד תמונות ב"גן עדן זה כאן" .
וגם כמובן היינו בקניון הנגב...שלוש פעמיים ...מפוצץ כמו כל קניון אחר בארץ.
ביום האחרון של המלחמה, ידענו שאין מה למהר. ושהחיזבאלה, יוציא את כל מה שיש לו.
וטוב שחיכינו עוד קצת, ביום האחרון בצפון היה סיוט!
לא יכולה לערבב דברים...אלבום לחוד, יומן לחוד, ומחברת שירים לחוד.
אז בתור אחת שאוהבת לעצב, לצייר וליצור. אני אוהבת ואהבתי גם לכתוב.
אז כשהוצאתי את המחברות והיומנים מצאתי גם מחברת שירים.
והחלטתי לנסות לכתוב אותם כאן לראות לאן זה מוביל...
אוף...
ועכשיו יש שמועות שבקרוב (טפו טפו חלילה וחס)
תיפתח שוב החזית הצפונית. ובדרום היא בעצם לא נפסקה...
מה זה לא בא לי שוב כל הפחד הזה!
אז בתחילת השנה פתחתי כאן מחברת חדשה.
לא רציתי להכניס אותם ליומני משום שהם לא מעידים עליי מאום.
חשוב לי לציין שהשירים, הם ממש לא עליי גם כשכתבתי אותם הם באו מכל מיני מקומות
חלקם מאהבה וחלקם מהשפעות חיצוניות: סרטים, ספרים, כתבות, ודברים שנגעו לליבי
לכן לא רציתי לקשור אותם לכאן.
הם לא חלק מיומני.
אז חלק מהדפים שנכתבו הם מיזמן, וחלקם שוכתבו מחדש, מטעמי גיל וזמן.
וכמובן חלקם נכתבו עכשיו, וחלקם עוד יכתבו.
פשוט...מנסה להחזיר לי חדוות יצירה.
אז זהו בעצם הערוץ השלישי
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
