האמת כבר לא יכולתי להתאפק ורציתי להמשיך את הסיפור....

אז מי שלא קרא...אז ההתחלה בעצם בפוסט הקודם

 ראשית קצת רקע על המקום בקישור הזה "נוה אילן"

ובכן היום הראשון עבר חביב, את ארוחת הערב העברנו במלון במלון....(סטנדרטי)

את "ארוחת הלילה" בחדר  (תותים שוקולד שמפניה ו....)  השקמנו קום

החלון צופה לצד מזרח...ישבתי וחיכיתי לזריחה....ומאחורי ההרים השמש החלה לעלות במלוא הדרה

ציוץ הציפורים של הבוקר...והיונים שהתדפקו על חלוננו.....בוקר עלה מעל הרי ירושלים

חוויה לכשעצמה מיוחדת....אחרי שכבר החלה לסנוור אותי סגרתי את הוילון וחזרתי לעוד תנומה....

קמנו בבוקר לקפה וארוחת הבוקר של המלון....מיד אמרתי  ל-ללי  שלי  יקירי לא ניסע לטיול "יאצק"

אבל בדרך ראיתי שלט של קק"ל נוה אילן ההיסטורית אז בוא נעלה קצת ונראה עתיקות, נצפה בנוף

ונגיד שעשינו טיול קצר....

הגענו למקום ראינו את השלט המתאר בקצרה על המקום

והתחלנו קצת לצעוד והגענו לתצפית...צילמתי את הנוף...ואת השלט הזה

ולפתע אנו שומעים מאחורינו קול חביב  "שלום לזוג הצעיר"

הבטנו לאחור אדם מבוגר מסביר פנים וחייכן מתקרב אלינו....ענינו לו בנימוס " שלום שלום"

הוא ניגש ושאל "רוצים לשמוע סיפור" ובכן "בשמחה למה לא" מי אתה?

"אני סבא אליעזר...כמו הסבא מ"אליעזר והגזר" שמי אליעזר לב ציון ואני הסבא של היישוב."

עניתי " יש לנו זמן...ואני אשמח לשמוע."

(ובטח הסבא החביב הזה יספר לנו משהו בקצרה וימשיך בדרכו ואנחנו נטייל קצת וזהו) ...

ובכן סבא אליעזר זה ענה לי...במילים אלו "יותר מימה שהעגלה רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".

והוא גם סיפר שהוא נמצא כאן כל שבועים ומשמר ומתחזק את המקום.

ומכאן החל סיפורו של סבא אליעזר שהגיע ליישוב בשנת 1946 עם העלייה מצרפת

ובפקודתו של דויד בן גוריון החזיקו את המקום 31 צעירים וצעירות שהגיעו ממחוזות אירופה

אחרי מלחמת העולם השניה.

ואת חשיבות המקום והאנשים שהגיעו כמותו לנוה אילן לשם שמירת ירושלים.

והוא חיקה לנו את בן גוריון באומרו:

"כל אחד מימכם הוא החלק ה-31 של ירושלים,

וכוונתו הייתה לומר שבלעדיהם ירושלים לא הייתה משוחררת!

הוא הראה לנו את ה"וילה" שבה התגורר עם זוגתו ותיאר לנו בפרוט רב את סיפור חייו הקשור למקום  

איך תלה וילנות ואיך נראה החדר, הוא גרם לנו לחוש את האווירה ועשה לנו מסע מדהים בזמן.

הוא שר לנו, הוא חיקה את קולו של בן גוריון, הוא הצחיק אותנו, הוא גרם לנו להחסיר פעימה מבלב,

כאשר סיפר את סיפור המאבק על הרי ירושלים והקרבות.  איך חייו שם, מה אכלו, מה שמעו, איך חשו.

הוא העביר לי את התחושות שהם חשו בעת ששהו שם.

הכאב, הרעב, השימחה והאהבה הרגשתי שאני נשאבת בסיפורו לזמן אחר.

לתקופה, לחדר האוכל, לבאר המים, לחדר החולים, למלבושם של האנשים, ליחסם לסביבה, לחיים.

הלוואי ויכולתי להעביר לכם את אשר חשתי כאשר הקשבתי לו.

הוא סיפר איך ישבו בחדר האוכל והאזינו ברדיו בעת הצבעת האומות על קום מדינת ישראל ותאר לנו את השמחה שחשו.

כמעט יכולתי גם אני לשמוע!

- "ביד הזו קיבלתי מכה מאלתו של נאצי - וביד השנייה הרמתי את הפטיש ועבדתי"

סיפור קצר הקשור לתמונה.....את האבן שאתם רואים ליד השלט הוא הזיז בעצמו

מאחוריו נמצא צינור אשר שימש כ"סליק" להחבאת נשק, כאשר האנגלים היו באים לחפש נשק

הנערה הכי יפה הייתה עוברת במכנסיים הקצרות של פעם ובקבוק ויסקי ותה ביידה.

והם במקום לשים לב שמתחת לרגלם מוחבא נשק, הם היו בוחנים את רגליה היפות והיו הולכים אחריה

לשבת תחת העץ ולרוות את צמאונם.

הוא סיפר לנו איך היו צריכים להסתדר עם בקבוק מים ביום, שאיתו היו צריכים להתקלח, לשתות, ולכבס את ביגדיהם.

הרגשתי שאני יושבת ליד אישיות שאין כדוגמתה.

ואני אומרת לכם אחת לשבועיים הוא נמצא שם בכדי לספר סיפור...סעו לשם ושבו איתו,

האזינו לסיפורו כי הוא שם זאת למטרתו בחיים.

יותר משעתיים הסתובבנו איתו והיינו כעגלים, היינו כילדים, היינו צמאים לשמוע ממנו עוד לחוש ולדעת!

זו חוויה שאין כדוגמתה! חובה!

הרגשתי שהייתה לי זכות גדולה לפגוש בסבא- אליעזר לב ציון ! (קישור לעוד סיפור עליו)

וגם אצל שילגיה שמכירה אותו באופן אישי

וגם החלה פריחת הרקפות...והשקדיה