יש לי חברה מקסימה, היא מדריכת כושר גופני, היא נהייתה חברה טובה בעקבות החייזר שלי.

הוא היה בכיתה עם הבן שלה והם נהיו החברים הכי טובים. וכך נהיו גם האחים הקטנים חברים, כי גם הם באותו הגיל,

בוב ספוג והבן הקטן שלה, חלפו להם השנים והבוגרים גדלו עלו לחטיבת הביניים, בזמן זה היא התגרשה ושכרה דירה באזור אחר,

הילדים עברו בי"ס לאזור החדש, ועם הזמן וכנראה שגם מכורח המציאות, דרכי הילדים נפרדו.

החייזר שלי מצא חברים חייזרים אחרים והבן שלה מצא חברים חדשים באזור החדש.

ומשום מה הם גם לא רוצים להתראות יותר לצערי. אבל אני והיא נשארנו חברות טובות, היא אישה טובה, מדהימה, אנרגטית

ומצליחה להתמודד עם הקשיים. ויחד אם זאת לא מוותרת על ההנאות הקטנות, כמו קפה עם חברות, לרקוד ריקודי עם,

ועוד דבר שאני מכבדת שהיא אומרת, עדיף לקנות עוד חולצה או נעליים מאשר לקנות 10 חפיסות של סיגריות בחודש,

והיא כל כך צודקת (תעשו חשבון). וככה גם לא מזיקים לגוף וגם מתחדשים בדברים נאים ונהנים.

בזכותה אני יוצאת פעם בשבוע להתעמלות, כי היא קוראת לי לבוא, ובגללה אני נהייתי פריקית של תיקים ונעלים,

כי מצא חן בעניי הרעיון של להתאים תיק לבגדים, לפני שנה היא משכה אותי ללמוד ריקודי עם, אחת לשבוע היינו יוצאות לריקודי עם

וממש נהנתי להזיז קצת את הגוף שרגיל כל השבוע רק לשבת מול המחשב בעבודה ובערב מול הטלוויזיה, ואז החלה המלחמה,

והפסקנו ללכת...היום היא קראה לי שוב "בואי יש חוג לריקודי עם" .... "אבל כבר שכחתי" יאלה בואי תיקתק תתלבשי,

נחמד שיש לי כזו חברה...אחרת הייתי פדלאה!

אז הלכנו ורקדנו והתבלבלו לי הרגליים אבל לא נורא העיקר שנהניתי, ואני אוהבת לראות איך כל הגילאים רוקדים מ 70-20

ולא רק אני מתבלבלת, אז לא נורא, העיקר שאני מזיזה קצת את התחת....(קישור)