לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


כי בכל יום רוקדים לצלילי החיים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007

שיעורי בית


היום באתי הביתה ועשיתי שיעורים.

 

מה לעשות.....לבוב ספוג עוד צריך לעזור....

הוא קיבל לעשות  יומן קריאה על הספר "צוללים קדימה" של דבורה עומר (קישור)

סיפור יפה המגולל את סיפור חייו של נער ושמו  טבול- או בשמו הישראלי שחר, הנער עלה ממרוקו אשר התבגר בארץ

ומספר על קשיי הסתגלות אך הוא מגשים את החלום להיות איש צפרדע בצבא הגנה לישראל.

 

נכון שהילד שלי צריך להתמודד עם העבודה לבד ... אבל אני חייבת לעזור.

 

אחת ממשימותיו  היה  לכתוב מקרה דומה או סיפור המזכיר את הסיפור....

אז הצעתי לו לכתוב את סיפור העלייה של סבתו...

(טוב זה היה כבר כמעט מוכן מסיפור השורשים של אחיו) אז זה עזר...

 

וזהו הסיפור של סבתו שולה (אימו של אביו). (מתוך העבודה)

 

סבתא שולה, שם ילדותה במרוקו פאני, ואנו קוראים לה תתי שולה (סבתא) נולדה בשנת 1935 בפס שבמרוקו הבכורה בן שישה אחים.

בגיל שש התחילה ללמוד בי"ס אליאנס שבעיר פס, היא הייתה תלמידה טובה וכל שנה קפצה כיתה וכשהגיעה לסוף בי"ס עממי

והייתה אמורה לקבל תעודה, היו צריכים לשנות ולהגדיל את גילה. ובמקום להמשיך לתיכון ראלי, מנהלת בי"ס הציעה לה ללכת

ללמוד בבי"ס מקצועי.

היות והיו לה ידיים טובות למלאכת יד (תפירה, רקמה וגזירה וכו'). בתום ארבע שנים הייתה אמורה לסיים ולקבל תעודת הוראה

במלכת יד. אך לפני שסיימה את לימודיה, הגיעו שליחים ציוניים ושכנעו אותה ואת חבריה היהודים לעלות לארץ ישראל. 

הדרך לארץ הייתה מלאה בטלטולים, הבריחו אותם מהעיר פס למחנה שבקזבלנקה ושם שהו שלושה חודשים עם בני נוער שהגיעו

מערים שונות שבמרוקו.

עד שהגיעה אוניה שהביאה אותם למחנה "ארנס" שבמרסי בצרפת. שם שהו כ-שלושה חודשים נוספים עד שהגיעה אוניה שנקראה

"נגבה" אשר הגיעה לנמל חיפה.

משם נלקחו באוטובוסים למחנה אוהלים שנקרא "שער עלייה". שם היו מדריכים ששלחו את בני הנוער לאזורים שונים בארץ.

סבתי התעקשה להגיע ל"שדות-ים" בגלל שרצתה להיות קרובה לים. המדריכים אמרו לה שתצטרך לאסוף עשרים ילדים שמסכימים

לנסוע לשם. כך אספה כמות ילדים מספקת והורשה להם לעבור ל"שדות-ים".

הם הגיעו לקיבוץ, ישבו על הדשא ולא ידעו מה יעלה בגורלם. כאשר יצאו חברי הקיבוץ עם ילדיהם מבית הילדים הגיע איש גבוהה עם ילד

על כתפיו אשר פנה אליהם, סבתי שהייתה המארגנת הסבירה לחבר הקיבוץ על נחישותם להיות בקיבוץ. והוא הפנה אותה למזכירות

ושם אישרו את בואם ואישרו להם להישאר.

מיד ארגנו להם אוהלים מיטות ומקלחות. אחר כך לקחו אותם למועדון והסבירו להם את סדר היום בקיבוץ, שזה אומר ארבע שעות לימוד

וארבע שעות עבודה ביום.

סבתי הייתה מזכירת החברה וסדרנית העבודה. הם היו שנה וחצי בחברת הנוער, ואחר-כך התגייסו לנח"ל. הם היו בטירונות,

ואחר כך סבתי נשלחה לקורס קשר לשלושה חודשים, שאר החברים נשלחו לקיבוץ בבארי שבנגב. אחרי הקורס סבתא שולה הצטרפה

לקיבוץ בבארי, ואחרי תשעה חודשים נשלחו לקיבוץ פלמ"חים. אחרי שנתיים סבתא קיבלה תעודת שחרור וחזרה לקיבוץ "שדות-ים".

שם פגשה את סבי יעקב שהיה בחור נאה, בלונדיני וכחול עיניים וסבתי בחורה צעירה, נאה ושחרחורת, הם התאהבו ולאחר זמן מה

החליטו להתחתן.

כל הדייגים בקיבוץ הכינו את החתונה ללא ידיעתם והייתה להם חגיגה גדולה.

לאחר שנה וחצי, בשנת 1957, נולדה להם בת א. (דודתי). היות ועבודת הדייג של סבי הייתה קשה, החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור

לישוב על שפת הים. סבי המשיך לעבוד בדייג על ספינות דייג שבנמל הקישון. לאחר זמן מה, החליטה חברת "יונה" לשלוח אותם

לעבודה באתיופיה, שם דאגו להם לעבודה.

וכשחזרו, רכשו ספינת דיג גדולה (ששמה "אופיר") ובית נאה, ושם נולדו להם עוד שני ילדים: אבי ואחיו.

סבתא עסקה בעבודות יד בגון: תפירה וסריגה. וגם הייתה בבעלותה חנות בגדים.

 

ולסבתא שולה שתזכה לחיים ארוכים...

וכמובן שתבוא לעשות עימנו את סדר פסח הקרוב!

        

נכתב על ידי , 14/2/2007 00:04  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של daf ב-15/2/2007 17:39



Avatarכינוי: 

בת: 55




הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , פילוסופיית חיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGraphy-Dafi אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Graphy-Dafi ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)