בשבת צפיתי  בסדרת הטלוויזיה המוקרנת בימים אלו בבי.בי.סי פריים –

 "מהפך האופנה השבועי" (A Week of Dressing Dangerously)   עורכת הסדרה,

עיתונאית האופנה אנג'לה בוטולף, בודקת את הקשר בין ארון הבגדים לבין האני האמיתי.

בכל פרק בסדרה מתארחת אישה אחרת שמוכנה למשך שבוע ימים לנעול את ארון הבגדים שלה

ולהתלבש בסגנון זר לה לחלוטין. כל בוקר היא קמה פותחת את הארון ומגלה מה היא צריכה

ללבוש במשך כל היום, לפרטי הלבוש מצורפת גם קלטת ובה אנג'לה מגלה לה את ציפיותיה מהלבוש,

כמובן לגבי ההשלכות להתנהגותה במשך היום.

למשל אישה שחיה חיים רגילים ומשעממים, אם לשלושה ילדים ונשואה, קמה בוקר אחד

ומתלבשת  כמו פאנקיסטית, ומגלה שילדים בגיל של ביתה מתחילים איתה.

וביום אחר הייתה צריכה להתלבש כמו שפנפנת פלייבוי, באותו היום היא התקשרה

לבעלה והזמינה חדר בבית מלון.

או למשל בפרק השני הייתה אישה שלא הייתה בטוחה לגבי מערכת היחסים עם החבר שלה

יום אחד הבגד שחיכה לה בארון היה בגד של מלכת סאדו עם שוט, והיא יצאה עם החבר

לקניון בלבוש הזה. ויום אחר היא הייתה צריכה ללבוש שמלת כלה כל היום,

בסוף השבוע של החלפות בגדים היא הבינה שזה כנראה לא זה.

הרעיון והמסר מהסדרה הוא שהבגדים אכן כן עושים את האדם, (אישה במקרה זה)

או לפחות עוזרים לאדם לבטא מסרים, או לגלות דברים שהיו מבפנים ולא יצאו החוצה.

התוכנית מעניינת ואני ממליצה לראות.

זה בעצם כמעט כמו פורים...

ובעצם זה נכון אנחנו מתחפשים בכל יום.... קצת אחרת!

פעם אנחנו רוצים לשדר רצינות ורישמיות אז מתלבשים מחוייט

ופעם אנחנו רוצים לשדר סקסיות אז מתלבשים בהתאם

ופעם צריכים להיות חגיגיים.

ופעם ספורטיביים,

אז מי אמר שלא כל יום פורים?