לכל יהודי שבא מאירופה יש סיפור משפחתי אישי מתקופת מלחה"ע ה-2

רבים המבוגרים שהיו אז ילדים בתקופת המלחמה לא אוהבים לדבר על אותה התקופה.

הם דחפו את  הזמנים ההם במגרה נעולה היטב בנבכי נשמתם, והם לא ממש רוצים לפתוח אותה.

כשבני עשה את עבודת השורשים הוא ישב עם אימי והיא העלתה מעט מהזכרונות.

אימי, נולדה ב- 1935 בבוקרשט שברומניה.

את ימיי ילדותה כפי שהיא זוכרת העבירה בתקופת המלחמה. מלחמת העולם ה-2,

ומכיתה א' ועד יב' למדה  בבתי-ספר יהודי.

ב-1940 התחילה מלחמת העולם השנייה ואביה נאלץ לעזוב את הבית ולצאת לעבודות כפייה ב"פירבינץ" שברומניה.

עיר מרוחקת מעוד מבוקרשט.

הוא היה שם במשך שלוש שנים משנת-  1942-1945, ורק לעיתים רחוקות היה בא לביקור.

לסבתי היה מראה של גויה  - שיער בהיר ועניים כחולות בהירות, כך שיכלה להסתובב ברחובות ללא חשש.

סבתא נכנסה להריון באחד הביקורים הקצרים של סבא. וכשסבי חזר הבייתה היה דודי כבר בן-11 חודש.

בתקופת המלחמה כאשר הרעב היה פוקד את בייתם בגלל מחסור במצרכי מזון בסיסיים.

ואימי שהייתה אז ילדה צנומה שדרשה משהו לאכול, סבתי הייתה אומרת לה "לכי לישון ולא תהיי רעבה". 

וזה המעט שאני יודעת ממשפחת אימי מתקופת המלחמה.