כשהבן הבכור שלי היה קטן והיינו הולכים להופעות של יום העצמאות

הוא היה פוחד מ"מקוקים" (זיקוקים), כשהוא היה ממש קטן, הוא היה אפילו בוכה.

אח"כ כשגדל מעט, היה אוחז באוזניו עוצם את עיניו ונצמד לגופי.

וכשעוד קצת התבגר, היה רק אוטם את אוזניו ומביט במחזה האורות.

היום יש לי נער מתבגר, שום דבר כבר לא ממש מפריע לו,

והוא לא מפחד עוד מזיקוקים, כבר מעדיף לצאת עם חברים ולא עם ההורים.

הוא לא רוצה שיגידו לו מה לעשות. הוא רוצה להתנסות.

הוא יודע הכל ולא כלום, הוא שקוע במחשבות.

מסתובב עם בנות, לומד לבגרויות, משתתף בסמינרים של מנהיגות.

הוא מחליט החלטות ועושה גם שגיאות, הוא צועד לקראת עתידו ודורש עצמאות!