שלוש זיכרונות מהשרות הצבאי

1. כשתגייסתי אני וללי שלי היינו חברים כבר כמעט 3 שנים וחששתי שמא הפרידה הזו כשהתגייס  תפריד בייננו אז בכיתי. וקבענו שבמקרה ואשרת רחוק, נתחתן (איזה רעיון רומנטי ילדותי). את הטירונות עשיתי בבד-1 באחת השמירות על מגדל השמירה עמדנו כל הלילה אני וחברתי עד שהתעייפנו והתיישבנו שם למעלה, (כנראה ונרדמנו). השחר הפציע ופתאום שמענו "בום" חבטה על קיר המתכת של המגדל. הצצנו למטה ועמד שם קצין שזרק אבן וצעק "ישנות בשמירה מה?!.... תרדו מייד למטה!!!, אתן עומדות למשפט!" בצהריים נשפטנו אמרנו ש"מה פתאום לא נרדמנו רק התיישבנו קצת" קיבלנו נזיפה וזהו. בכל המקרה הזה לא היה נעים.

2. כנראה ומכיוון שלמדתי בבי"ס אדריכלות, שובצתי לתפקיד שרטטת מבצעים ושלחו אותי לגבול הצפוני, למטולה. ל- יק"ל (יחידת קישור ללבנון) שובצתי לאג"מ, אני זוכרת שכשהגעתי לבסיס מוקדם בבוקר יום ראשון ולא הייתה שם נפש חיה. פשוט אף אחד עוד לא הגיע. הרגשתי זוועה התקשרתי בוכייה לחבר שלי ואמרתי ש"זהו ב"חור" הזה אני לא רוצה להיות." בכל מקרה אט אט הגיעו כל החיילים לבסיס ואז גם הסתבר לי שחברה מהילדות שלי כבר משרתת שם בתור צפ"טית. התקבלתי יפה בחברת הבנות ששרתו שם והיה דווקא נחמד. במטולה, היה פאב וסופר קרוב וגם מסעדה. בעונת האביב היינו יורדים לטייל במפל התחנה ולפעמים גם היו מופעים בהיכל תרבות או סרט. ובנוסף גם הייתי החיילת היחידה שלא עשתה שבת. פרוטקציה מהמפקד שלי שהחליט שבמילא אין לי מה לעשות שם בסופ"ש. בוקר אחד שמענו קול נפץ רציני, הייתה אזעקה וכולם רצו לכיוון המשרד שלי כי הוא היה צמוד למקלט, הסתבר ששיירה שיצאה מלבנון נפגעה, חיילים נהרגו ונפצעו בגלל מטען צד והחובשת שלנו נסעה ל"שער פטמה" וטיפלה בפצועים. מדיי פעם היו מגיעים חיילים מגולני או מצנחנים להחזיק קו בלבנון והם היו "נוחתים" אצלנו לארוחה, לינה או למנוחה במועדון. הכרתי הרבה ח'ברה וזה היה ממש נחמד... (בכל מקרה החתונה נדחתה). באחת הפעמים כשהגיעה יחידת צנחנים לאחזקת קו. הגיע גם בחור שהיה איתי באותה שיכבה בתיכון. בתקופת בי"ס לא היינו מיודדים משהו, אבל הכרנו. אז באוטובוס כשנפגשנו יישבנו ודברנו. יום אחד בעודי מסדרת את המברקים נתקלתי במברק על תאונה בבסיס שלנו שמרג'-עיון שבלבנון "חייל נפגע בראשו ונהרג בשוגג ביידי חברו מיירי במאג. הזדעזעתי לראות שם את שמו של אותו בן שיכבה שלי. ישראל היה שמו יהי זכרו ברוך.

3. בתקופת השירות התחלפה קצינת הת"ש בבסיס והגיעה קצינה חדשה. הפכנו להיות חברות טובות אני והיא, והעברנו שיחות לתוך הלילה אז עברתי לחדר שלה. ומכיוון שלא היה נהוג שחיילת תהייה עם קצינה באותו החדר, נשארה לי הפינה שלי בחדר עם הבנות. בחדר הזה המיטה שלי הייתה קרובה לתנור הסולר שהיה נהוג אז בבסיסים (היינו נוהגים לעשות עליו טוסטים, לחמם מים ולייבש כביסה). יום אחד אחת הבנות שמה את הבגדים שלה קרוב מדיי לתנור, ויצאה את החדר. בבגדייה נתפסה האש והמיטה שלי עלתה בלהבות, הבגדים בארונית, השמיכה, הדאודורנט ספריי שהיה בארונית התפוצץ מהחום, הכל הלך.... וכל החדר התמלא פייח . ממש לא נעים! מזל שאף אחת לא הייתה בחדר...  (מאז תום "מלחמת לבנון" כבר אין יק"ל ואין מלחמה?)

תמונה מתום השירות

טרמפ אחרון ביציאה מהבסיס

נכון שסיפרתי שלא עשיתי שבת... אז לא בדיוק... כשהחבר שלי היה עושה שבת, הייתי נוסעת עליו לבסיס

ומעבירה איתו את השבת.   זו הייתה תקופה רומנטית!

(נדמה לי שהיו כאן קצת יותר משלוש זיכרונות.... אבל מה זה משנה).

שנית

אני רוצה להמליץ לכם על טיול לשבת...אז כנסו ל "גן עדן זה כאן "

התמונות והקישורים ידברו בעד עצמן .... אני נהנתי! ממליצה גם לכם.