חלפה תקופה של שנה ועוד קצת ו....הנה (בהחלטה מחושבת להרחיב את המשפחה)

אני נהייתי לאם.

1. כשגיליתי שאני בהריון הייתי המאושרת באדם, אהבתי את תקופת ההריון, אהבתי להרגיש את החיים בתוכי, הרגשתי שאני עולם!

2. כשחשתי שהיום הגיע ואני צריכה ללדת הוא לא ממש רצה לצאת... אז ילדתי בניתוח קיסרי את הנסיך הקטן.

3. ילד קטן וחייכן הגיח לעולם, תינוק מדהים, הייתי יושבת איתו שעות מריחה אותו, שרה לו, צוחקת, מחייכת,

בוכה ומתפללת שיגדל למדינה בלי מלחמות....

(באותם השנים היו הרבה פיגועי התאבדות בארץ הייתי מוצאת את עצמי יושבת מול הטלויזיה ובוכה).

אף פעם לא חשבתי כך רק שהפכתי לאם הבנתי עד כמה אני השתנתי!

פתאום הכל היה ברור פתאום הבנתי את אמא שלי.

כשבני קיבל את ה"אבעבועות " נוצר לו פצע בצד הראש מגירוד כשהמחלה נגמרה

וקיבלתי אישור להחזירו למעון עדיין נותרה נקודה עגולה מהפצע.

אחת הגננות במעון העירה לי שזה נראה כאילו כיבו עליו סיגריה. "איך היא בכלל מעיזה לומר כזה דבר".

 כל-כך נפגעתי!

(יש לו עדיין צלקת קטנה)

(נכון בן חייזר שלי שאתה אומר שאני מביכה אותך אבל יקירי אני אוהבת אותך ואתה היית תינוק משגע !)

* הח'ברה שלו קוראים אותי לפעמים