24.6.07

היום נשקלתי הורדתי עוד קילו וחצי וזו ממש תחושה טובה!

באמת אני מרגישה טוב עם עצמי, לקבוצה מגיעות מני נשים

חלקן אפילו לפי דעתי רזות...שרוצות לרדת רק עוד קצת

וחלקן הרבה יותר מלאות ממני, אנחנו נשקלות אחת אחת

אף אחת לא יודעת מה משקלה של השנייה, רק כמה ירדו, או כמה העלו באותו השבוע.

מנהלת בי"ס, רופאה, מורה, זו שלא יכולה לעמוד מול ה"במבה" של הילדים, אם וביתה, וזו שאחרי הלידה וכו'....

כולן באות בכדיי להישקל כי הריי את המשקל העודף הן יכולות להוריד אך ורק בזכות עצמן!.

הקבוצה היא תמיכה, היא משענת, היא תזכורת לא להפסיק!

יש בזה סוג של אחווה לאחר שנשקלים אנו יושבות ומספרות למשל:

- "אני עליתי 300 גרם כי הייתי בחו"ל וקצת חטאתי"

- "אני הייתי עצבנית וחטפתי התקפת בולמוס"

- "אני שומרת אבל נתקעתי לא ויורדת"

- "אני ירדתי 400 גרם וזה בסדר"

- וזו מתחילת הדיאטה הורידה 10 קילו

- וזו חמש

כל חמש קילו שמישהי מורידה היא מביאה כיבוד קל (ודיאטתי)

מאין חגיגה קטנה וזה נחמד.

לאחר מכן מנחת הקבוצה נותנת כמה טיפים וחיזוקים

הפעם היא הביאה שקית בגדים חדשים שקנתה ואמרה-

"רק בשביל זה זה שווה...להיכנס לחנות לקנות בגדים במידה הרבה יותר קטנה!"

כולנו יודעות כמה אנו רצות להיכנס למכנס ג'ינס החתיכי שבחלון הראווה

ושכזה לא עושים במידה גדולה!

ידוע לי שבתחילת הדיאטה יורדים הרבה יותר ואח"כ יש נסיגה

שם בעצם נקודת השבירה של הרבה נשים כשזה נתקע ולא יורדים

וכאן הטעות....אסור להפסיק הגוף מתרגל ואחר כך ממשיכים לרדת

לעת עתה אני באופוריה הזמנית וקצב ירידה טוב!

אבל גם אם חוטאים קצת לפעמים לא נורא .

התמיכה הקבוצתית הזו טובה ומחזקת ושוב חוזרים ושומרים!

ובכלל בכדיי להשמין קילו אחד צריך לאכול 7000 קלוריות וזה כבר בולמוס רציני!

אין ספק שהדיאטה הזו היא סוג של גמילה כמו מסם.

אנשים רזים לא תמיד יבינו אבל למזון יש תגובה בדיוק כמו של סם

כעצבניים מחפשים משהו לנשנש

כשעצובים מחפשים משהו שימתיק את המרה

כעובר אלינו יום קשה לא משנה מה ... העיקר שיכנס משהו לפה....

אני אמנם חוששת בהחלט מתקופה בה ארד פחות....

אבל זה בסדר גם אם ארד בשבוע  רק חצי קילו אהיה מרוצה

חישבו כמה זה יהיה בערך בתום שנה...!

ואני לא לבד

כל יום שאני יוצאת להליכה אני רואה עוד עשרות כמוני

צועדים, רצים, וסך הכל בערב לצעוד מאוד נעים!