כשהייתי נערה היו לי חלומות בראש כמו לכל נערה, בזמנו הייתה לי

חברה טובה "הכי טובה" היינו חולמות יחד, איך נזדקן יחד ונשאר חברות לנצח…

אין לי מושג מה איתה היום.

יש לי עוד חברות ילדות שנשארתי איתן בקשר טוב, אבל זה בהחלט לא כמו

שהיה פעם, סדר העדיפויות השתנה, משפחה, ילדים, עבודה, בית.

כל אחת פנתה לדרכה ולחייה וזה ברור לי.

גם אני פניתי לדרכי ועם השנים רכשתי חברות חדשות.

בעיקרון אמהות של ילדים שהיו עם ילדיי בגן, או בבי"ס ונהיינו חברות לצרות

זהות, גידול הילדים וחינוכם. ילדים מתבגרים, דיאטה, וחיוצ'

אנשים מתחלפים בחיינו. ואילו הנשארים הם סלע קיימנו.

אני אוהבת את כל חברותיי ומעולם לא כעסתי על אילו שנעלמו מחיי

אני יודעת שגם אני נעלמתי מחייהן...ואולי זו פשוט בחירה שנעשתה

מאילוציי מקום וזמן. ולפעמים מתגעגעים לרגעים של פעם וחושבים...

מה איתה?, ולאן זו נעלמה?, ומה עבר בחייה?, הרי כל אחד טומן בחובו סיפור חיים.

אז מתקשרים, או נפגשים במקרה, או אולי מפגש מחזור או משהו כזה....

ו "היי מה עניינים?"  ו"כמה זמן לא שמענו!" " מה קורה?"

מה שלום הילדים?"  "מה שלום אחיך? והורייך?"

 "מה באמת...לא ידעתי משתתפת בצערך."

 "וההיא התגרשה,"  ו"זו לעולם לא התחתנה," " ולזו יש מחלה...שלא נדע".

ואיך שההיא השמינה...ואיך שזו רזתה...וזו שהייתה  שקטה התחתנה

עם מלייאן והם עושים חיל בחו"ל."  באמת....טוב היה לראות אותך ולשמוע....

 אל תיעלמי לי שוב ...תשמרי על קשר...תתקשרי...טוב...ביי! (חיבוק... נשיקה)

ועוד שנה חלפה...והיא נעלמה...

או בעצם אולי זו אני!....

(לא שיחה אמיתית...ולפעמיים...אולי...בהחלט יכולה להיות).

---