היום הביאו לי את המחשב...מתוקן

והוא נשמע וניראה עובד בסדר....אני מקווה שזה ימשיך כך.

לעת עתה....הבן לחוץ גם על המחשב ולא ממש בא לי לריב איתו אז אני אפנה לו את המחשב...

בכל מקרה בהמשך לפוסט הקודם...

חברתי עברה ניתוח לא קל, שלושה ימים החזיקו אותה בצום לקראת ניתוח, שלושה פעמים דחו אותו.

הלחץ הנפשי והכאב כמעט ושברו אותה. למזלה דודה היה מנהל מחלקה ידוע באחד מבתי חולים בארץ,

(היום הוא פנסיונר), אימה התקשרה וביקשה ממנו שיתערב כי די כבר אי אפשר....

תאמינו לי היא אפילו לא חשבה שהוא יצטרך להתערב...רק כשהסבל כבר עלה על גדותיו...

טלפון אחד ודברים החלו לזוז ...האם ככה זה צריך להיות?. רק בפרוטקציה או צעקות....למה?

ניתוח לא קל וכל הרגל מגובסת , מכף רגל ועד ירך, זריקות בבטן כל יום, וכאבים

חוסר מודעות לבאות, וחוסר אונים, מצב קשה ואני מקווה שיעבור לה בקלות.

אנחנו חברותייה לידה!

ואמת אני עדיין המומה מהסיפור שלה על שלא עזרו לה, היא תארה לי בפרטים איך עבר בחור צעיר והיא

התחננה שיכנס למשרדים ויקרא למישהו והוא המשיך ללכת וללוות אותה במבטו...כאילו נפלה מהירח

סביר להניח שפניה היו אדומות מבכי וכאב, סביר להניח שקולה היה שבור, וכואב, אפילו אם חשבו שהיא

תמהונית (אפילו שאינה נראת כך) הייו צריכים להתקשר...אפילו למשטרה, שמישהו יבוא ויעזור....

לבסוף גררה את עצמה לבדה למשרדים וכנראה שגרמה בזה עוד נזק לברך.

אני כלכך כעוסה עדיין מהסיפור הזה...כי  מספר ימים קודם היא עזרה לקשישה שנפלה.

אני מאחלת לה רפואה שלמה

ושהמזל יאיר לה פנים.

אני

יצאתי לסופ"ש ארוך.....החל מהיום....מקווה לבלות קצת זמן איכות עם הילדים, כי כבר סוף החופש

ובא לי קצת להיות איתם

הורדתי השבוע (בשקילה של יום ראשון) 1 קילו ו 400 גר'

וזה נחמד!

מפנה לבן המחשב....

כי הוא לחוץ ויושב לי על הוריד

סופשבוע חביב לכולם ושיהיה לכם

אחלה יום....אפילו שצופים לנו גל של חום

אז שתו הרבה מים