שבוע של עבודה קשה ובלחץ עברה עליי, העיקר שעמדנו בזמנים....

מכירים את אילו שרוצים את העבודה לאתמול...

טוב שהצלחנו לעמוד בזמנים רק הייתי רוצה שיערכו יותר.

אני לא מאילו שדורשים בקול ובכוח, אני יודעת יופי לרמוז...

להציע... להיות כמעט שקופה...אבל לי נראה שפשוט נוח יותר להתעלם.

עד שבסוף אני נשברת ואומרת או מבקשת...

אבל הייתי רוצה שיום אחד יבואו ויגידו תודה, נהדר, בהחלט גם בזכותכם.

(לא אקח קרדיט בחיים רק לעצמי יש עוד אנשים שעושים מאמץ)

יש לי חברה שיותר גרועה, שותקת כל הזמן ולא מקבלת כלום.

אני לפחות מדיי פעם זורקת מילה....

נחמד מדיי פעם לקבל תודה! בונוס או הערכה ... (אפילו עם זה בצורת ברטר או משהו כזה)

אבל... זה המינוס בלהיות שכיר.

אבל אני רוצה לומר עוד משהו, על-אף כל הכסף שסביבו כל העצמאיים מקרקרים יומם וליל

עבודה סביב השעון, יומיום בלי לישון, השקעות מניות... והשד יודע מה....(הם ללא ספק עובדים קשה

והראש קודח) לקוח זה לא שילם ולספק זה צריך לשלם. ועוד כמה דברים שהם כאב הראש של העצמאיים

הם שכחו מה זה להסתפק במה שיש, להוציא את המיטב ממעט, להיות מאושר רק מרגע דל של ישיבה מול שקיעה...

כי הם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה....

לי נראה שעוד רגע העולם יתמוטט מתחתם, הם יקבלו התקף לב מהצעקות מהלחץ והעצבים וכל זה בגלגל כסף...

לא תודה!

אני מעדיפה להישאר שכירה, לא עשירה ושפויה!

לבוא הביתה בשעה נורמאלית לזמן איכות עם המשפחה, לא רצוצה מדאגות על כסף...

אבל בהחלט לא אתנגד לאיזה בונוס!

שבת טובה ומלאת הערכה