אני מברכת כל יום שאימי דורכת עימי על האדמה,

אני מרגישה מבורכת בקרבתה.

אפילו כשהיא חלשה ואני ליד המיטה המגושמת של מיון ביה"ח,

אחרי שהרגיעו את התחושות הרעות והבחילות במיני גלולות,

והיא כבר רגועה וישנה.

לילה בחוץ וחשוך, אחרי חצות ורוח קרה סוערת בחוץ.

חדר המיון מואר, ואנשים חלשים מגיעים אל המיון לחפש מעט מרגוע

לתחושות הרעות של הגוף.

אני מניחה את ראשי תחת כף ידה, עוצמת את עניי

ומרגישה מבורכת!

(אמא קמה בבוקר בסדר, מרגישה טוב יותר, אך השאירו אותה בבי"ח לבדיקות נוספות ולהשגחה).

אני מאחלת לכולם שבת טובה

נינוחה והעיקר בריאות!