מאז שאני זוכרת את עצמי סיפורי השואה ריתקו אותי

כשהייתי צעירה הייתי יושבת עם סבי ומאזינה לסיפוריו בשקיקה...

היום אני  יושבת ומביטה בכתבות על קשישים ניצולי שואה הרעבים ללחם

והועדות האחראיות על השילומים שאינם מעבירים כספים לקשישים

ואני חושבת לעצמי...

האם ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה?

האם שואה יכולה להיות שוב?....

לצערי אני חושבת שכן....

במדינה הקטנה שלנו (שאני באמת אוהבת) יש מצבים רבים מדיי שאיני מסכימה עימם...

לא פלא שצעירים מעדיפים לרדת מהארץ ולחיות את חייהם בחו"ל....

המשכורות טובות יותר...החיים נוחים יותר....

ובעוד כמה שנים שוב יאשימו את ה"יהודונים החכמים" בלקיחת הפרנסה

מפיהם של המקומיים...

.ואל תגידו לי שזה לא יכול לקרות...זה יהיה נאיבי

את סיפור משפחתי כבר העלתי בעבר לכאן ...

- לסיפור המלא על חמי יעקב ז"ל ועוד מהסיפור

- וסיפורם של משפחתה של אימי שתבדל לחיים ארוכים.

לא חמי ולא סבי ביקשו שילומים על התקופה הזו בחייהם....הם הגיעו ארצה מחוסריי כל

עם בגדייהם בלבד לגופם והעדיפו לא לגעת ב"כסף המוכתם בדם"  הם העדיפו לשכוח.....

אנחנו צריכים לזכור!

לזכור מדוע קמה המדינה הזו

ולחנך את ילדנו לציוניות ולאהבת ארץ!