יש שקוראים אותי כאן וחשבים לעצמם

איזו אישה נחמדה כל הזמן חיובית שכזו....

ויש כאילו שיגידו

איזו אישה מעצבנת כל הזמן נחמד לה... מה כל-כך נחמד?

יש שיחשבו האישה הזו לא הכי חכמה, היא גם שוגה המון בכתיב

(זה נכון במיוחד כשאני ממהרת ולא נזהרת)

ויש שיחשבו כדאי לקרוא אותה, אפשר ללמוד ממנה משהו

על ראייה חיובית.

יש שמכירים אותי כבר שנים לפחות 5 – 6 רואים אותי ושואלים...

דפי לאן את נעלמת? רזית המון...כמה? מה עוד?...

ויש שלא מכירים אותי ואני צריכה להזדהות בתעודת זהות

מסתכלים בתמונה בה אני נערה בת 22 צנומה

ומסתכלים עליי ושואלים האם הפרצוף העגול הזה דומה בכלל לזו שבתמונה?

נכון זו אני...וכזו אני.... לא כזו מושלמת, ולא תמיד  נחמד לה, משתדלת להביט קדימה

בצורה חיובית, שוגה לפעמים, משתדלת לסלוח לעצמי, לסביבה, לא לכעוס

אפילו שלפעמים גם לי בא להתפוצץ, להרזות עוד, להראות יותר דומה לזו שבתמונה שב-ת.ז...

וכשאני צועדת בשעות הערב, אני מביטה בעוברים ושבים

מביטה בזוג מבוגרים הצועדים אט יחד יד ביד ויודעים שטוב יחד ולא לבד

מביטה בזוג צעיר שמתנשק באמצע הרחוב כאילו אין מחר, מרגישים שהעולם שלהם

ולא אכפת מכלום ויש להם הילה של כוכבים ולבבות מסביב לראש....וזה כלכך נחמד ומעלה בי חיוך...

מביטה בזוג צעיר נושאים עגלה ובה תינוק קטן, וחושבים קצת אחרת ...בעיקר על לישון...

אני מתגעגעת לרגעים של תמימות, מתגעגעת לתקופה שבה הילדים היו קטנים

מביטה קדימה ורואה את עצמי מטיילת עם בנזוגי אט אט

וחושבת.... טוב להיות ביחד ולא לבד...

ולבנתיים תוהה מה רע?   את במקום טוב באמצע...בין לבין

בגיל ה...מ...ע...ב...רררר.....  (אימלה...מה זה?)....????

ובנזוגי שלי...אם אתה קורא...

ללי שלי אוהבת אותך

 יקיר לי....

שבוע 46 

הורדתי עוד קצת...400 גר'

אה...והנחמד הוא שאני כבר לא מרגישה בדיאטה...

אולי הגעתי לשפיות בתזונה שלי...שהיא טובה ומשולבת הייטב עם הליכה...

העיקר ששבתי למגמת הירידה