כפי שספרתי הצטרפתי לטיול השנתי של הבן הצעיר שלי

ארזנו תרמילים ויצאנו בבוקר יום ג' כיתות ו'  קצת הורים מלווים(אילו שרצו) צוות מורים חובש ומלווה בנשק ומדריך קק"ל.

ונסענו על כביש 6 לכיוון לטרון, ראשית עשינו סיור במיני ישראל. בהחלט מקום חביב, הילדים התלהבו וגם אני.

צילמתי את הדגמים הקטנים שנעשו בקפידה ובדייקנות עם דמויות קטנות שזזות.

על הדגם של הסאפרי פתאום נחתה ציפור דרור ששתתה ממימי האגם של הדגם

וכאילו הייתה חלק מהחיות שהוצבו שם. גם על הדגם של מצדה ראינו פתאום לטאה

העומדת מעל גג של בית מימיי הישוב העתיק והביטה בדמויות הקטנות שבדגם

ובחנה אותם. לאחר הסיור בשמש החמה שלא ממש חסה עלינו המשכנו בדרכנו לעבר

תל עזקה,  המקום שלפי התנ"ך  נערך הקרב בין דויד וגולית.

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה,  וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים.

שמואל א', י"ז, 1

(עזקה (כיום תל עזקה או תל זכריה בערבית: תל זכאריה) הייתה עיר בתקופת המקרא בשפלת יהודה התל  מצוי על אם הדרך המובילה

מעמק האלה לכיוון דרום, בחלקו הצפוני של פארק בריטניה דרומית למושב זכריה.

אח"כ נסענו לתל וגודד ושם בהחלט לא הוכנתי למה שלמצפה לי....

נכנסו למערה....בעצם סליחה, מחילת מסתור מימי מרד בר-כוכבא, הנמצאת לרגלי תל גודד אשר בשפלת יהודה

למזלן (ולמזלי) רב האימהות העדיפו שלא להצטרף לסיור במערה.

"למזלן"... משום שהן היו מקללות את הרגע... ול"מזלי" שלא הייתי צריכה לסבול את זה!....(פשוט לא אוהבת שמתלוננים).

המדריך אמר שאין מה לקחת מצלמות ובטח שלא תרמילים וחפצי ערך אחרים.

אז אין לי תמונות מהמקום אבל שיהיה לכם מושג על מה אני מדברת... הביטו בקישור... זהו בערך פתח המחילות ...

אם כי אני לא בטוחה שזוהי המחילה בדיוק משום שיש באזור כמה

מחילות מסתור שכאילו המחילה  שזחלנו אליה הובילה אל מערת פעמון ששימשה כשובך ליונים למאכל בימיי עבר לאחר

שקיבלנו הסבר מרתק בתוך המערה המשכנו לזחול  בתוך מחילות המסתור מחדר לחדר.

הילדים קצת נלחצו מהפתחים הקטנים ואני והמורה  (שקצת יותר גבוהה וגדולה ממני).

מדובבות אותם שזה בסדר ושלא יפחדו ואנו מביטות אחת בשנייה ותוהות איך אנחנו

מזדחלות ונכנסות לפתח הקטן הזה????!!!!!...  זה היה מצחיק , ומאתגר וממש נהנתי!

אח"כ כבר נסענו לאכסניה שבנס הרים, שם התקלחנו אכלנו ארוחת ערב ועשינו קומזיץ

מקדים לל"ג בעומר, עם תפו"א עטוף בנייר כסף ושיפודי מרשמלו מתוקים מאוד!

אני ישנתי עם חבורה קטנה של בנות 12 להיות נוכחת בשיחה מרתקת על השיער הכי ארוך

והילדה הכי יפה החזירה אותי 20 שנה אחורה והעלה בי חיוכים

הינה סיטואציה אחת:  אחת הילדות מחליטה לפני הקומזיץ לשים שחור בעניים

אז חברתה אומרת לה "אבל המורה לא מרשה" הן מביטות בי ומבקשות כאילו אישור

אמרתי להן שאני לא מורתן ולא אימן אבל אם הן רוצות להשים שחור בעיניים אז שישמו

ושלא ידברו על יותר מידיי אז אף אחד גם לא יגיד כלום...לאחר כמה דקות

המורה נכנסת לשאול איך מסתדרות הבנות, אז הילדה "המתחסדת" שואלת

מורתי מותר להשים שחור בעיניים?  תאמינו לי גם אני לא ילדה רציתי להרביץ לה....

המורה כמובן אמרה שלא ומה פתאום . אני הבטתי למורה בעיניים ורמזתי לה

שמספיק שאמרה...

אגב לגבי המורות...אין לי אף מילה רעה...אני ממש מסתדרת איתן.

ויש לומר שהן כבר מצטערות שבשנה הבאה גם אני נפרדת מביה"ס היסודי.

שתי בנות שמו שחור הלכו לקומזיץ מבסוטות.... והמתחסדת דממה....

בחייכם טיול, גיל התבגרות.  מרד קטן של שחור בעיניים לא מזיק!

בלילה מורה אחרת, האחראית נכנסה וקבעה עובדה לבנות על כיבוי אורות

אני נתתי להן עוד קצת לשחק בקלפים אח"כ ....טיול לא?! ...שייהנו!!!!

אבל אני ("הזקנה") נרדמתי.....

למחרת לאחר ארוחת בוקר, נסענו למערת הנטיפים, שממש קרובה

לנס הרים, שנים שלא הייתי שם, איזה מקום מרשים ויש שאומרים

שזהו רק חלק קטן ויש עוד מערות עוד יותר גדולות מזו, רק שאינן פתוחות לציבור

גם משם אין לי הרבה תמונות המדריך לא הרשה לצלם....ובכל פעם שניסיתי לצלם

יצא לי מטושטש אז...בעסה...(בסוף גם החלטתי בעצם לקחת את המצלמה הקטנה).

אח"כ נסענו להר הרצל ביקרנו בין קברי גדולי האומה.

יש ילדים  שהביאו נרות זכרון בכדיי להדליק ע"י קברו של רבין, ילדים שרק נולדו

בשנה שבה הוא נרצח באו והדליקו נר לזכרו....יש לומר שזה עורר בי התרגשות.

אח"כ אכלנו ארוחת צהריים בגן הפעמון שם כבר היה סיפור עם ה"מתלוננות"

שהאוכל לא היה נראה להם...ועוררו מהומות מיותרות

לפי דעתי דווקא היה בסדר אבל לא אכנס לזה...מיותר וחבל.

לאחר מכן נסענו לכותל דרך הרובע היהודי

גם שם הילדים קיבלו הסבר על מבנה העיר העתיקה והם כתבו פתקים

להשים בכותל, גם אני רשמתי את בקשתי הצנועה... (אשרי המאמין).

ובדרך כשירדנו לרחבת הכותל, פנה אליי חברו הטוב של בני ושאל אותי את רוצה לדעת

מה כתבתי בפתק....אמרתי לו "אתה לא חייב לספר לי",  "אבל אני רוצה"...

"כתבתי שאני רוצה שאמא ואבא יתגרשו כבר, נמאס לי להיות באמצע."

אחותו הגדולה שהתלוותה במקום הורה מלווה, במקרה שמעה אותו

מדבר איתי ומייד גוננה  ואמרה אתה לא האמצע אתה עושה מה שאתה רוצה.

והילד חש נבוך...וליבי נצבט.

לאחר מכן כבר נסענו הבייתה בדרך הבן עזב כבר את חבריו

ובא והתיישב לצידי, הניח את ראשו בחיקי ונרדם.

זו הייתה חוויה תרבותית וחינוכית כאחד עבורי, נהניתי מכל רגע

ושמחתי לשוב הבייתה.

תמונות  כמובן ב"גן עדן זה כאן"

מוזמנים לראות

 DAF