אני שואלת את עצמי האם באמת חזרנו לשיגרה? ובעצם מתי יצאתי ממנה?
מהי שיגרה?
לקום בבוקר, להכין את הילדים לבי"הס, ללכת לעבודה, לחזור, לריב קצת עם הילדים על שיעורים.
הבעל החמוד שלי שב גם הוא מהעבודה, מצטרף לחגיגה, מכין ארוחה (צהריים, ערב) לנו ולילדים, יושבים קצת מול המסך, לפעמים עושים הליכה, שוב .T.V, ולמיטה... וחוזר חלילה. עד יום שישי, מנקים את הבית יותר יסודי, ארוחת שבת.
בבוקר שבת מטיילים קצת ברחבי ארצנו הקטנטונת. ש י ג ר ה נ ה ד ר ת !!!!
מתי יצאתי מימנה? או... עליי להודות שהמילחמה הזו הוציאה אותי מהשיגרה יותר מכל נופש או חופשון אחר,
במשך 10 השנים ויותר, לא היה מצב שבו הייתי מחוץ לביתי כלכך הרבה זמן כמו בתקופת המילחמה.
אני מודה, אני ברחתי. ברחתי מהאזעקות, ברחתי בשביל הילדים וברחתי בשבילי, פחדתי, מודה! אמנם בגבולות ארצנו,
(בחו"ל עוד לא הייתי ). אבל רחוק מהאזעקות.
ובאמת עליי להודות שנהנתי. נהנתי לבלות במחיצת משפחתי, לטייל בירושלים ובתל-אביב ואפילו בנגב. אמנם בערב כשהייתי מקשיבה לחדשות הרגשתי מודאגת, לחוצה, בוכיה. אבל במשך היום נהנתי. לא היה לילדים שלי חופש גדול כלכך מוצלח כמו החופש הזה. ולא ביזבזתי ים של כסף ניצלתי קצת משפחה, ניצלתי הנחות לתושבי הצפון (היה שווה להיות תושב צפון) ובילינו!. אני מרגישה לא נעים... ואני מרגישה שגם אחרים כשהם מדברים לא נעים להם להודות שבעצם גם הם נהנו. (אני בטוחה שאני לא היחידה) כי זה לא כלכך נעים להודות שבזמן המילחמה בעצם עשינו חיים.
ת ו ד ו !
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
