ביום שבת רציתי מאוד לטייל אך גיסתי הצעירה והחביבה (אשתו של אחיו של ללי שלי) הזמינה אותנו לחמין של שבת,
טוב זה פעם שנייה שהיא מתנסה בעשיית חמין והיא רצתה לנסות את החמין אלינו, דווקא יצא לא רע
ועברנו את הארוחה בשלום תודה!!!
אבל לאחר הארוחה הייתי חייבת לעשות הליכה וללי שלי הייה חייב לתפוס תנומה.
והחייזר שלי היה חייב לשבת אל מול המחשב. אז תפסתי את בוב ספוג שלי ויצאנו
לטיול על חוף הים...שעת ערביים נעימה, ציפורים, פרחים וים בירכה.
איזה כייף שיש לי בן כזה מתוק, אני מחבקת אותו וחושבת עוד קצת... עוד מעט ותגדל
ותהפוך להיות גם כמו אחיך...לא תרצה לחבק אותי יותר ותברח לח'ברה.
והוא מחבק חזרה ואומר אמא אני אוהב אותך...והוא מחבק ומנשק, ממש מאהב קטן
ואני מתמוגגת מהרגע לפני שיתפוגג והילד יגדל.
כי כנראה ככה זה בשלב כלשהו בגיל העשרה לפני שמתבגרים לא נעים שרואים
שאמא מחבקת...לפחות עד שמתפכחים.
ביום שני הוזמנו לבי"ס לכבוד יום המשפחה, לכיתה הגיעה מדריכה, נציגת "מהות החיים"
הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, אשר הוקמה בשנת 1993 על-ידי איש העסקים תד אריסון ז"ל ובתו שרי אריסון.
תפיסת העולם של הקרן הינה נתינה המבוססת על שלושה ערכים יהודיים: צדקה, חסד ותיקון עולם,
מתוך שאיפה ליצירת שינוי מהותי, עידוד למצוינות ולאחריות חברתית וליצירת חברה טובה יותר.
והיא הציגה תחילה את עצמה, ועל הרעיון שדווקא מצא חן בעניי:
הכל מתחיל בליבה
♥כדי להגיע לשלום בעולם, על כל אחד להגיע לשלום עם עצמו וסביבתו.
♥ כולנו אחד, אך לכל אחד ואחת ייחוד משלו ועלינו לשאוף לאחדות.
♥לכל אחד סגולות: אהבה, חמלה, שלווה, טוהר, שמחה, אמת, אור, עוצמה, ידע ועוד.
ביכולתנו ללמוד להתחבר לסגולות שבנו ומתוך כך להבין ולהתחבר לסגולות של הזולת.
♥לכולנו הזכות והיכולת להגיע לשלווה ולאושר פנימי.
♥ לכולנו הבחירה החופשית והאחריות על חיינו ועל יצירת מציאותנו. המחשבה יוצרת את המציאות.
♥המהות שלנו היא-אהבה.
♥ כולנו נשמות ובני אדם. השאיפה היא להגיע לאיזון פנימי ביו גוף-נפש-רוח-נשמה,
על כל רמות ההוויה שלנו.
♥ על האדם להתבונן, להקשיב, לדעת ולהכיר את עצמו. אדם משקף ומשתקף מול הזולת.
♥ החוויה של החיים היא בכל רגע נתון, כאן ועכשיו-בהווה.
♥ לכל פעולה תוצאה.
♥אנו מלמדים ולומדים בו זמנית – תהליך אינסופי מתמשך.
♥ לכולנו האחריות לחיזוק הקשר בין הפרט, הכלל, הקהילה, והטבע.
ויש גם קישור לאתר לילדים
לאחר שכל אחד הציג את עצמו התחלנו לשחק עם הילדים, כל ילד והורה עמדו פנים
אל מול פנים הילד חיקה את אמא איך היא נראית כשהיא מתעצבנת, וזה היה מצחיק
ואח"כ ההורה היה צריך לחקות את הילד כיצד הוא נראה כשהוא מתעצבן
וגם זה היה מצחיק, אח"כ היינו צרכים להתקרב עם איבר בגוף אחד לשני אבל לא ממש לגעת, וכמעט לחבק
אבל לא ממש ובסוף חיבוק חזק חזק . ואח"כ הילדים קיבלו מטפחות וקשרו את ענייהם, וההורים היו צריכים
להוביל אותם לטיול, והם היו צריכים לבטוח בנו שנוביל אותם ללא פחד, ואח"כ החלפנו תפקידים ואני קשרתי את עניי
והוא הוביל אותי ואז אני הייתי צריכה לבטוח בו.
ותאמינו לי זה היה מפחיד, גם כי הייתי על עקבים ולא ראיתי כלום, וגם כי היה חושך פחדתי ליפול!
ואח"כ כל אחד סיפר כיצד הוא הרגיש כמובל וכמוביל כמובן שהרגשתי טוב יותר כמובילה
מאשר חוסר הביטחון שלי כמובלת, ועל אף שבטחתי בבני פחדתי.
לסיום היא השמיעה מוסיקה רגועה וביקשה שנאחוז ידיים עם הילדים ונדמיין לנו מקום
אני דמיינתי את השבת איתו על חוף הים...וזה היה מאוד נחמד!
תמונות מהחוף ב"גן עדן זה כאן"
הילדים הכינו מחברות בהם קישטו וכתבו על משפחתם הבן שלי כתב לי ולאביו ולאחיו
והרעיף מחמאות ממש נחמד, לי תודה על טיולים לאבא על האוכל הטעים ולאחיו על השיער...(שאיננו עוד)
הם קישטו קופסת גפרורים ולתוכה הכניסו פתק חביב ובו כתוב:
בתוך שיגרה של יום עמוס ובלאגן,
יש לעצור מעט את מחוגי הזמן
ולהביא ברכה קטנה,
בתוך קופסא של מתנה
ובה פשוט לומר לך,
אני אוהב אותך
וכל יום שעובר
אני אוהב אותך יותר!
יום טוב ומלא אהבה!
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
