נעלמתי קצת... גם ללי שאל למה אנלא כותבת...

אמרתי לו שנעלמה לי קצת האופטימיות וכולם כאן מכירים את דפי האופטימית

מחייכת דרך פוסטים חביבים מלאים במסרים חיוביים, ואני ....

אני קצת שקעתי בדיכדוך קטן....

חדשות מדכאות אותי.... רעידות האדמה בצ'ילה, תאונות דרכים איומות הגובות את חייהם של משפחות

בשל טיפשותם של אחרים. אלימות בקרב צעירים, מות דודתי, וכאבם של דודי ובני דודיי היקרים.

אני שלא מצליחה לרדת במשקל ותקועה כבר שנה.

הבן הבכור שככל שהוא מתבגר הוא צריך אותי פחות.... אפילו לעזור לו לארוז לטיול הוא לא נותן לי

העצמאות שלו טוטלית שזה סבבה...אבל תן לי להרגיש קצת אמא.....

הבית שאני כבר מתה לשפץ...קצת.

בכלל מרגישה תקועה במיניי חלומות  ומחכה באופטימיות טיפשית לזמנים טובים יותר

והם ממענים לבוא.....ולפעמים גם לי נמאס!

אולי עכשיו עם בוא האביב... יגיעו גם הזמנים הטובים.....

אני והלהקה הווקאלית ליד הביאנלה בנמל חיפה

או. שזה כמו שבנבכור אומר לי "איזו ילדה קטנה את אמא"... DAF