ספר שסיימתי לאחרונה ומאוד ריתק אותי.

אריה פצוע הוא סיפורו של נער יהודי
צעיר ועני אך בעל ידי זהב וחולם על הארץ המובטחת הוא אהב לשיר לפני המלחמה,

שר
והנהיג צעירים בגטו, שרק מנגינות ושרד את מחנות העבודה זקסנהאוזן
וקניגסווסטרהאוזן.

גם לאחר המלחמה המשיך לשיר בקיבוץ ולא חדל גם לנוכח האכזבה.

לצד סיפור הרפתקאות
של אותו נער, שבגר והיה לסב, מביא נכדו את סיפורו שלו על נעוריו בתיכון

ועל
חוויותיו בצבא ובמלחמת לבנון השנייה.

סיפוריהם של הסבא ושל
נכדו מתמזגים לעלילה  רוויית מתח
ואלימות, שבה נבחנים

מחדש גבולות החברות והחמלה.

דווקא מבעד לעיני הנכד המרדן נראה
הטירוף בחייו הסוערים של הסבא מציאותי ואפשרי גם היום.

השניים חושפים את
עלילותיהם, זה בנגרייה בגטו וזה בתיכון בתל אביב,

זה במחנה הריכוז וזה בבסיס
הצבאי, זה באהבת השירה העברית וזה במיומנות הפלייסטיישן.

צעד צעד הם מתאחדים
לשיתוף פעולה בבית האבות והופכים לנפש אחת.

אריה פצוע מאת
עמוס טל שיר בן להורים שורדי שואה. בהוצאת ידיעות ספרים, עריכה: שרית רום, עטיפה:
נעמה נחושתאי,.

הערה-

כשקראתי את הספר היה חסר לי סיפור - סיפורו של הבן, האב. הוא מגלם תפקיד צידי בספר אך הוא גם זה שמסיים אותו

בצורה הכי ברורה שחסרה כאן העלילה. (ללא ספק סיומו של הספר גורם לך לתהות מה הוא ספג כבן להורים שורדי שואה, כבנו של אריה.)