אני אוהבת את יום שישי, יום שבו קצת עושים סדר וניקיון ומיישרים את הבית לקראת איזשהו יום מיוחד, יוצאים לפעמים לטיול קניות, ישנים בצהריים, מדליקה נרות שבת, יושבים לארוחת ערב משפחתית (שאישי המקסים מכין), עושים קידוש כמובן.

(כן אנחנו עושים קידוש... לא דתיים אבל אתם יודעים מסורת... אנחנו יהודים... והילדים צריכים לחוש קצת יהדות).

הבנים מברכים ביחד עם בעלי ואני מתמוגגת מגאווה ... לשמוע את הבן- 10 מברך יחד עם אביו. כשהייתי קטנה הייתי אוהבת ללכת בשבת לבית הכנסת השכונתי...ולשאוף קצת דת...הייתי נכנסת לעזרת נשים מתיישבת... לוקחת את הסידור... ותמיד איזו אישה נחמדה הייתה מראה אפוא לקרוא. אני מאוד אוהבת את תחושת השבת...ואת תחושת החגים היהודים בבית הכנסת... זה מרגיש בלב שייכות...

הוריי באו לכאן בגלל שהם יהודים... כי חשו מנוקרים... כי סבלו במלחמה ההיא...גם אביו של בעלי בא כנער אחרי שאיבד את אביו, והוסתר ע"י משפחה שלקחה אותו ואת אחיו תחת חסותם. יש משמעות לזה שקיימת מדינה ליהודים. והילדים צריכים לדעת ולחוש מסורת. לגבי שאר הדברים יש לי הסתייגויות. וזאת משום שלפי דעתי אני צריכה לחוש את האדמה ולטייל בארץ עם ילדיי.

ויסלחו הדתיים אבל היום היחידי שאני יכולה לנסוע ולטייל זה בשבת ובחגים . לכן לפי דעתי הדת נעצרה באיזשהו מקום ולא התקדמה עם הטכנולוגיה ולא מאפשרת לדתיים לעשות דברים פשוטים כמו להדליק אור או לנסוע אפילו לצאת מקווי עירוב.

(אני יודעת שיש שעון שבת.... זו לא הכוונה).

(קו עירוב - זהו איזשהו חוט שמעבירים מסביב ליישוב אשר מסמן תחום שבו מותר לטייל בשבת). מוזר בעניי.

בזה מסתכמים חטאי לגבי הדת היהודית, חוץ מזה אני לא חושבת שחטאתי יותר מדיי, ואני נוהגת לבקש סליחה בכל ימות השנה ממי שפגעתי בו. מי שצריך לכפר על חטאיו... צום... וזריקת החטאים לים (תשליך)...זו לא בדיוק הדרך בשבילי, למרות שאני מכבדת את המנהגים, ואת יום כיפור (גם צמה) בעיקר בגלל המסורת, ויש לי זמן לקרוא ספר במיטה יום שלם, ולהאזין לשקט שבחוץ, אבל את הסליחות אני מעדיפה באופן אישי! אה ...נזכרתי...אני צריכה לסדר לבן-10 את האופניים.... בשבילם זה חג האופניים!

גמר חתימה טובה!

(ובקרו ב-"גן עדן זה כאן")

לאחי יש יומולדת היום...
כמובן שהתקשרתי להגיד מזל טוב.
אמא הזכירה לי. "יש לאח שלך יומולדת, תתקשרי."
"אמא לא שכחתי אני מתקשרת ביי"

אני.."היי אחי מה עניינים?"
אח.."טוב אחותי מה שלומך"
אני.."סבבה יש לך ימולדת מזל טוב"
אח.."תודה"
אני.."אז מה מחליף קידומת"
אח.."כן גם את לא רחוקה"
אני.."כן מה לעשות...אמצע החיים אה"
אח.."כן"
אני.."טוב מה אתה עושה?"
אח.."אישתי מפתיעה, יוצאים עוד מעט לא יודע מה"
אני..."טוב מזל טוב תהנו"
אח.."תודה...ביי"
אני.."ביי"

וזוהי... שיחה... ארוכה..

בד"כ זה הרבה יותר קצר
ככה זה עם אחי דקה או שתיים זה מספיק.

"מה עניינים?" "טוב" מה שלום הילדים? "סבבה"
"הכל טוב" "טוב" "יאלה ביי".

ובכל זאת....
אוהבת אותך אחי הגדול
       מזל טוב!

 (מאזניים אנשים טובים!  זאת עובדה! ) 

אמא חגגה היום יומולדת 71 ואני שכחתי להגיד מזל טוב כשהתקשרתי בבוקר. כי חשבתי ודאגתי על משהו אחר.....

כי היום היא גם עשתה ניתוח קטרקט בעין. היא יותר כעסה שאבא שלי שכח, אבל גם הוא היום היה מודאג יותר בגלל הניתוח...

וזה ברח... אמא סליחה!  

אם יש על כדור הארץ מלאכים, אמא שלי היא אחת מהם. אמא שלי מסיימת כל שיחה ב- יהיה טוב ... הטומן בחובו הרבה דאגות.

אעפ"י שבקשותיה מהחיים צנועות. (כי כשהייתה קטנה במלחמה אמא שלה אמרה לה "אם את רעבה לכי לישון" והיא הלכה לקרוא ספרים).

אמא שלי לימדה אותי הרבה דברים, ורק מניסיון החיים שלה שלא היה קל בכלל.

בלימודים היא לא יכלה לעזור לי בגלל השפה, אבל ישרה לי כל הזמן את הפינות המתקמטות במחברת.

אמא שלי בגיל הבגרות לא הציקה לי הרבה, היא סמכה עליי ועל אחי שישמור עליי. היא רק אמרה לי שיהיו לך הרבה חברים אבל רק גבר אחד (בלי להיכנס לפרטים).

אמא שלי מאוד מציקה לי היום על איך ש"גדלתי" ואני יודעת שזו מדאגה.

אמא עזרה לי בגידול ילדיי, וגם היום שגדלו היא נותנת עצות וקצת נודניקית.

אמא שלי דואגת שלא נשכח את ימי ההולדת אחד של השני ומתקשרת להזכיר.....

ואומרת "תתקשרי לאחיך... גיסתך... דודך... יש לו היום יומולדת".

ואני שכחתי את שלה איזו בושה!

אמא שלי ילדה אותי בגיל 34 אחרי שעברה ניתוח לב פתוח בזמן ההריון עם אחי ואמרו לה "גברת אם את רוצה לחיות אל תיכנסי להריון", אבל היא רצתה עוד ילד אחד. ועשתה אותי... ת ו ד ה !

אמא שלי אעפ"י שלפעמים לא היה, אף פעם לא הרגשנו, ותמיד הסתדרנו, והיא מעולם לא היתה מרירה וגם היום היא תמיד רואה את חצי הכוס המלאה.

אחרי כמה שנים (לא זוכרת מתי) היא עשתה שוב ניתוח והחליפו לה שסתום (בפעם השניה) ואמרו לה שזהו אי אפשר עוד פעם.

ושאני הולכת לידה היא נשמעת כמו שעון מתקתק.

אבל אמא הולכת לטיולים ואמא עושה התעמלות ואמא הולכת איתי לתאטרון ולסרט...וכאני צריכה היא באה, וכשאני עצובה היא דואגת.

וגם היום אני הכי אוהבת ללכת רק עם אמא לקנות בגדים, (כי לפעמים היא גם משלמת...)

ואמא היא החברה הכי טובה שלי! (והיא לא מקפחת את אחי).  

אם יש משהו שהוא הכי קרוב לאלוהים זה אמא שלי כי

היא בראה אותי... הנחתה אותי בדרכי... ואני לומדת ומעבירה את תורתה...

והלואי שאוכל להיות חזקה נפשית כמותה. 

 ואני מאחלת לה אושר והרבה בריאות ונחת מאיתנו!

אמא אני אוהבת אותך תודה!

האמת מעולם לא נסעתי לחו"ל, אבל יגיע יום, אני סבלנית.

בנתיים אני נהנת לצאת לטייל בארץ עם משפחתי.

במיוחד בתקופת החגים, אנחנו נוסעים לשמורות טבע ופארקים.

והאמת יש לארצנו מה להציע.

 יש לי תמונות נהדרות להראות לכם (פשוט אוהבת לצלם)

 לכן פתחתי עוד בלוג,

 בלוג תמונות, והמלצות לטיולים.

כל פוסט מקום אחר עם קישור לאתר מתאים.

(אני יעדכן אותו בערך אחת לשבוע, כי צריך לסדר את התמונות)

אני מקווה שתנצלו ותצאו לטייל זה לא כלכך רחוק זה כאן!

גן עדן זה כאן

  http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=295599