היום הבנתי את זה ממש.

לפני שנה וחצי, היה הכנס ביגור 5, זה כנס של משחקי תפקידים ופנטזיה. הנחתי שם הרפתקה: "אקרופוליס הטומאה" ואני זוכר שהיו הרבה רגעים שהייתי יושב על הספסלים לבד עם הספרים שקשורים להרפתקה ומידי פעם מציץ אל מעבר לדשא, לכמה חבר'ה שהיו יושבים עם נקשי RD&D ומדברים זה עם זה, או נלחמים זה בזה, וזה הכל ניראה שם אווירה כל כך טובה של חבר'ה כאלה... ואני זוכר איך רציתי להיות חלק מאותם חבר'ה, לשבת עם כולם בסבבה, להילחם, להיות נאהב, להיות עם הרבה חברים, וכו'.

עברו השנים וביינתיים עברתי דירה, והצטרפתי לקהילה למשחקי תפקידים חיים ושולחניים בכפר סבא, ולפני חצי שנה, ביגור 6, ישבתי עם החבר'ה מהקהילה בדשא ודיברנו ונילחמנו... ועכשיו בעצם ירד לי האסימון שזה בדיוק אותם החבר'ה.

המצב איתם נהדר, לא, באמת ממש ממש נהדר. יש לנו משחק מאוד גדול בקרוב וכתוב על הקיר של המלך באותיות כנעניות עתיקות "* צריך חברה", כי זה משהו שאני אומר כל הזמן... מה שבעיה בזה זה שבהתחלה, כשרציתי להשתלב ושיכירו אותי הראתי פנים של ילד מעצבן שמדבר הרבה, ועכשיו אני כבר מורגל לזה וקשה לי לשנות את זה. כתבתי בפורום שלנו שאני רוצה לעשות בזה שינויי ושאנשים יכתבו מה מציק בי ומה אני צריך לשנות. כתגובה חבר שלי כתב לי שאני לא צריך להכריז בקמפיין גדול שאני עושה שינויי אלא לאט לאט להשתנות, ות'כלס הוא צודק... אני באמת צריך לאט להתחיל להתנהג ברצינות, לא להפריע כשדורשים ריכוז, ולא להשתמש בתירוצים עלובים בשביל להתחיל שיחות. יש לי עוד 3 חודשים ו12 ימים יומולדת, ואני אהיה רשמית בן 14 וזה קצת מוזר, כי בעצם בערך מגיל 11 לא חגגתי מסיבה כיפית ואמיתית. לפני חצי שנה בערך, כשאחותי חגגה 15 היא הזמינה את כל החבר'ה מהקהילה הביתה למנגל. זה היה נחמד והכל, אבל אם אני אוכל לעשות את זה ביער אוסישקין, ושהחברים שלי יארגנו את זה לבד, בלי לשאול אותי זה יהיה ממש ממש מגניב:C.

אבל יש עוד זמן, ובינתיים אני אתן לחברים שלי סיבה להכין לי מסיבה נהדרת

*- השם שלי