מכירים את ימי ההולדת האלה שעושים סביבם מלא רעש, ווואו עומד להיות לי יומולדת! ומתחילים לספור מ10 שבועות ליומולדת? ואז מגיע היומולדת והוא לא מרגיש כמו יומולדת, אלא כסתם יום רגיל... ככה היה לי היום, רק שאצלי גם לא היה הרבה רעש סביב זה...

לא ישנתי כל הלילה מהתרגשות עליה לא הודיתי(לא הראתי שאני מתרגש מזה...) כי יש לנו מנהג במשפחה שבבוקר יומולדת מתעוררים ע"י שירי יומולדת עם מלא בלונים ומתנות. אז היום עד שנרדמתי האחים שלי באו להעיר אותי- בלי בלונים בלי כלום בזיופים ואמרו לי לקום ולבוא למיטה של ההורים (כי אמא שברה את הרגל ולא יכולה לרדת לקומה למטה). המחשבה הראשונה שלי הייתה 'סבבה, אולי הבלונים למעלה... והם צודקים שאמא לא יכולה לרדת...'. בקומה העליונה לא היה כ-ל-ו-ם חוץ מעטיפה אחת של ספר לפירוש חלומות(שאחותי המלכה הביאה לי, אינלישמץ מאיפה היא ידעה...) עם ברכה שאני אפילו לא זוכר בגלל שהייתי עיף מידי... אבל תשמעו, לא ציפיתי לעוד מתנות.. לפני כמה שבועות ההורים שלי קנו לי אופניים של מירנדה בשמם, ובשם סבתא, סבא, סבתא השניה והדודות בתור מתנת יומולדת.. אז לא היו אמורות להיות לי מתנות, אבל עדין... בהרגשה שלי, אחרי שהתרגלתי לאופניים... כאילו לא הביאו לי מתנות... וזה עושה לי עצוב...

אחרי 5 דקות חגיגה סיימנו והלכתי להתארגן לבצפר. בבצפר לא ידעו על היומולדת שלי(משימה שעבדתי עליה מתחילת השנה...). איכשהו מישהו גילה שיש לי יומולדת והרס, אבל עדין, זה לא שהביאו לי בלונים וממתקים אז זה בסדר. אבל בשיעור מתמטיקה חבר שלי אמר למורה שיש לי יומולדת ואמרו שרוצים עוגה, אבל אמרתי לאמא שלי לא להביא עוגה כי בשנה שעברה זה לא הלך טוב... אז אמרתי להם שאין חגיגה בלי עוגה ואין עוגה בלי חגיגה.

הגעתי אחרי בצפר הבייתה והלכתי לישון. ב6 אמא שלי התקשרה אלי לעזור לה להיכנס הבייתה ואז ללכת לאסוף את אח שלי מסרט שהוא היה בו ואז השכבתי את האחים שלי לישון.

בהחלט כמו הכותרת...