אני עכשיו עצבני מאוד, אני אתן כאן שמות ועל הזין שלי אם זה פוגע במישהו, במילא אתם לא קוראים כאן.

היא חברת קהילה, אני כבר לא יכול לשנות את זה. אף אחד לא יסתכל עליה כמישהי מבחוץ, היא כבר בתוך זה, שוב, היא הורסת לי את החיים. הכלבה חסרת החיים הזאת אפילו יותר חברת קהילה ממני?!?!?! אני כלכך שונא אותה וכלכך מיואש שלראשונה בחיי הבטתי בסכין וחשבתי איך שהחיים שלי ישתפרו אם הם לא יהיו קיימים.

דוד ונועה ביחד, מצד אחד זה מגניב כי הם כלכך מתאימים, אבל זה הופך אותם להיות יותר נגדי מהרגשות האגו שלהם. אפשר לראות על כל אחד מהם שהם מתים להרוג אותי(ונועה גם ניסתה היום...) אז הנה, שוב איבדתי ידידה וחבר ע"י שידוך ביניהם.

המחזה כבר מתחיל לרוץ, השחקנים כבר בחזרות, אפילו אם היה לי סיכויי להתקבל מאוחר הוא כבר אבד, אני אצטרך הרבה מאוד סדנאות משחק לפני שאוכל לנסות שוב להתקבל למחזה...

אין לי יותר עם מי לדבר, אפילו ירון כבר התייאש ממני ואני מפתח הרגשה מצ'ואיסטית שאני צריך להכאיב למישהו, ושיכאיב לי חזרה כדי להרגיש יותר טוב, פתאום לדבר פשוט לא עוזר... אני חושב לקבוע עם דוד מתישהו השבוע שיביא חרבות ונילחם עד שירד לי דם, ואז אולי אני ארגע ואבין כמה החיים שלי חשובים מכדי להיכנס לקטנות,

אני מאבד שליטה. פעם הייתי עושה דברים, שהתוצאות שלהם היו ברורות מאליהן בשבילי, עכשיו זה כבר לא. עכשיו אני מוצא את עצמי יותר ויותר עומד בהרגשת חוסר אונים כאילו שהעולם הוא רכבת, והפסים נשברו בנקודה מסויימת, אז אני כבר לא יודע מה התחנה הבאה, ואיך אני מגיע אליה...