רק על עצמי

מאז שנגמר ונסגר

וגולל החותם

והאבן, כבדה לה מאד

ועדין

המשיכו להם התיקוות עד 

הסכר הבא

אבן, ועוד קיר

שם

מאז

שחלפו עיקבותי ולא שבו

וצעדי עייפים

ויפים

רק בזיכרון שלי, את עצמי

שנועד, ונודע

להמציא את עצמו

אם צריך

ואם אפשר עוד לזכור

בתוך מערכה של פלונטרים וקרילוב

ותפניות שלא פונות לכלום

ולא מפנות

שם, שוכבת לה האבן

ולא נח עליה איש

ולא נערכה מעליה אף שיחת חולין

רק מבטים 

( " הו, היא עוד חיה" ) 

לא ככה, לא ככה דימיינתי

ולא ככה, צריך