יש לנו חודש לסיים לכתוב ביקורות לכל הבלוגים שברשימת הממתינים, לפני שישראבלוג נסגר ואנחנו נצא שקרנים עלובי נפש. האם נצליח?

שם הבלוג: גישה לבלוג פרטי.

תיאור: בלוג זה הוא בלוג פרטי, הגישה לעיון בו היא למשתמשים מורשים בלבד. רוצים לכתוב מייל לבעל הבלוג? ליחצו כאן.

את יודעת, שירה צודקת, אני מבינה למה החלטת להעביר את הבלוג שלך לפרטי. אף אחת לא רוצה להתעמת עם מי שהיא הייתה בגיל 14. מצד שני - הנערה הסוררת והעלובה הזאת הביאה אותך לאן שאת נמצאת היום. היא נשאה אותך על כתפיה הרזות, שממילא כרעו תחת הנטל של אנגסט טינאייג'רי, שנה אחר שנה עד שהפכת להיות מי שאת כרגע. את אולי מתביישת בה, אבל מי תהיי אם תמחקי אותה? הדרך היחידה היא להניח לה להתקיים במקום בו אף אחד לא רואה. את, עם כל הצדקנות שלך, חושבת לפעמים על מי שהיית פעם? בטח היית רוצה להאמין שהיום את כבר בן אדם אחר, אבל בעצם את לא, בעצם את בדיוק אותו דבר.

עיצוב: שחור על לבן. נראה לי שאם היו ממציאים טנכולוגיה שמאפשרת לך לחזור ולחיות מחדש אירועים בעבר שלך, אז הייתי מזדקנת ומתה לבד בחדר חשוך בזמן שהתודעה שלי עמוק בתוך גיל 15. הלוואי שפשוט היה לי זכרון יותר טוב באופן טבעי. 

רשימות: מעניין אם מאחורי מסך הכניסה הזה [לבקר אישור? למה לטרוח] את ממשיכה לעדכן את הבלוג, לכתוב רשימות של דברים שאת אוהבת ושונאת, מה עשית היום. אולי את כבר בת 40, רווקה עצמאית, אמא לשמונה, אולי את מתה. 

תוכן: 

"בלוג."

זה בלוג. קשה לי להבין את הקונספט של בלוג פרטי. אם זה לא פרוייקט שימור, ואת באמת ממשיכה לכתוב שם, למה לחסום אותו לקריאה? למה לא פשוט לכתוב באיזה מסמך וורד על המחשב? את יודעת שעוד חודש ישראבלוג נסגר והכל ימחק? אין בך חלק שצריך הכרה? שצריך איזה אחר שיזהה אותך, שיצביע עליך ויגיד שירה ואת תגידי - כן, אני שירה? אין לך פן אקסהביציוניטי, רצון לאינטרפלציה? איך את מגדירה את עצמך? איך את רואה את עצמך בלי אחרים שיסתכלו עליך? בבקשה תפתחי בלוג ותלמדי אותנו איך לחיות אחרת.

סיכום: 

ציון: מה הטעם?

אני זוכר תקופות יפות יותר, כשישראבלוג היה פעיל, ביבי היה ראש ממשלה, וג'יי קיי רולינג (הנה מחשבה - השם שלך הוא ג'ו, זה בפני עצמו ממש יכול היה לעבוד בתור הטעייה לבנים הקטנים שלא יקראו את הספר שלך כי את בת) לא הגנה על בעלים שהכו את נשותיהם.

עיצוב:

הרקע אפור כזה. יש תמונה למעלה של חבורת דושבאגים. לא מרשים במיוחד.

רשימות:

אני לא רואה רשימות, וחבל כי זה יוריד נקודות.

התוכן:

"כשג'וני דפ לוהק לתפקיד גרינדלוולד, חשבתי שהוא יהיה נהדר" - כבר יש לך בעיה באמינות. אמירה אובייקטיבית בלתי אפשרית. למה יש בכלל את הסרטים האלה על ניוט סלמנדרה? אה כדי להרוויח כסף לבעלי המניות של האולפנים. הנה פרט טריוויה מצמרר: רולינג קנתה יאכטה שהייתה קודם בבעלות ג'וני דפ. איפה הגילוי הנאות??? אני לדוגמה רכשתי לאחרונה יאכטה משנייה ואני מספר את זה בשקיפות גמורה. 

אז ג'ו בעצם רוצה להגן על זה שהיא ליהקה את ג'וני דפ שהכה את אמבר הרד, אשתו, ובלי קשר (או עם קשר) הוא פשוט בן אדם שיכור שממלמל. אני מניח שרוב הקוראים והקוראות שלנו מסוגלות ומסוגלים למלמל בשכרות טוב כמו ג'וני דפ. או אפילו יותר טוב! וג'ו אומרת שהיא לא יכולה לדבר על מה ש"באמת" קרה בין ג'וני לאמבר הרד כי יש להם הסכם סודיות וחייבים לכבד אותו. כואב לה שהיא לא יכולה לדבר על הפרטים ה"אמיתיים". זה מעציב אותה.

אבל זה לא מפריע לה לקבוע שלאור המידע (הסודי והחשאי) שיש בידיה, היא מרגישה בנוח עם הליהוק של ג'וני והיא אפילו באקסטזה. היא מבינה שיהיו כאלה שאולי לא ירצו לתמוך בסרט לאור הליהוק של ג'וני, אבל שכל אחד יחליט לפי צו מצפונו. 

אין דרך להבין את מה שג'ו אומרת חוץ מאשר שהיא יודעת דברים שאנחנו לא, שמלמדים כי אמבר הרד שיקרה. זה מסר מזעזע לשלוח בתקופה הנוכחית!!! ולכן רצוי היה שג'ו לפחות תנמק ותסביר קצת. אבל היא מסתתרת מאחורי הסכמי סודיות, שזה פשוט מהלך תאגידי ו-uncool. 

לסיכום: קשה שלא לחשוב על קו העלילה ב"לחיי האהבה" בו גלית הצמידה לבטן שלה מברג חם מהתנור כדי להאשים את יונתן בזה שהוא גרם לה לכוויה. את כתבת את זה רולינג???

הציון: 2.4 [מתוך 5]

הייתה אמורה ללכת למתקדם במקום אבל הוא התייאש מלחכות לה ובחר, באקט תבוסתני, לסגור את הבלוג. איך אומרים, להתקדם במקום זה כמו ללכת לאחור, וללכת לאחור זה בעצם למות, אז איכשהו מצאנו את עצמנו בלוויה במקום בביקורת. נוח על משכבך בשלום מתקדם במקום, אתה בעצם עמדת על שלך בזמן שכולנו המשכנו הלאה, ולכן אתה ככל הנראה איש עקרונות, איש של פעם, ציוני אמיתי, ואנחנו פוסט ציונים שמתקדמים למקום אחר (ברלין?), שוכחים מאיפה באנו וכמו כן עוכרי ישראל. 

סליחה שהכל התפספס.

היו לנו חיים לחיות.

בעצם לא סליחה, אתה אולי בחרת בפתרון של נמושות, אבל אתה לא תמנע מאיתנו את סגירת המעגל המשחררת שהבטחנו לעצמנו. 

שם הבלוג: ישרא-בלוג - שגיאה במספר הבלוג. אוקי, נחמד.

תיאור: אין.

עיצוב: לבן עם כיתוב שחור.

רשימות: אין, אהבתי. למה היה את זה בכלל? כאילו מה היינו רושמים שם?? "אני" שנייה - בת 25, איזור המרכז, סטודנטית לתואר מיותר, overqualified עקרת בית לעתיד, "אוהבת" אסף גרניט, "שונאת" הומלסים, טוב בעצם זה כיף אני מבינה, הבנתי, ניצחת.

תוכן: מאוד מינימלי. נראה שאתה לא ממש מעדכן. מה קרה? 

סיכום: הגיע הזמן להתקדם.

ציון: 3.5 [מתוך 5] כי אתה לא קיים יותר ולא נעים לי.

גילינו שעומדים לסגור את ישראבלוג ושהפעם זה סופי.

לא רק לסגור, ממש למחוק, למחות אותו מעל פני האדמה כאילו הוא אף פעם לא היה, כאילו כולנו רק חלמנו חלום רע במשך עשור וכשהתעוררנו כבר היו לנו ילדים ותארים ועבודה במאקו. מילא שיסגר, אנחנו לא סנטימנטלים, אבל הבנו שבעצם נשאר לנו פחות מחודש לעשות את כל הביקורות שאמרנו שנעשה! מי נהיה אם לא נעמוד במילה שלנו? אין לנו לא עבודה במאקו, לא פוריות, כל מה שנשאר לנו כדי להתנחם בלילות זה תארים, 50 חברי כת ואת המילה שלנו. אנחנו אנשי מילה. כן קצת לקחנו את הזמן אחרי 2009, נתנו לעצמנו להתרשל, סליחה על הדחיינות, מבטיחים עד סוף החודש לעשות ביקורות לכל מי שעוד נמצא ברשימת הממתינים. 

כמו כן נרצה לנצל במה זאת כדי להצהיר שמבחינתנו לישראל יש בירה אחת ושמה פתח תקווה.

שנייה.