Dark Fairy

לא עדכנתי כאן מאז 2018 עד שסוף סוף הצלחתי להתחבר לבלוג אחרי נסיונות מרובים.

בפוסט הזה אחזור קצת אחורה בזמן עד שאגיע להווה, אין לי מושג אם זאת תהיה חפירה או לא,

אבל זה הבלוג שלי אז זכותי.

מכירים את זה שהיקום הזה כל הזמן נותן לכם נוקאוט אחד אחרי השני, כל פעם אתם נופלים וכשאתם מנסים לקום שוב נופלים?

זה הדבר הכי נוראי שקיים, לחטוף מכה אחרי מכה, אחרי עוד אחת.

זה קרה לי בשנת 2018, ממש בתחילת ינואר, סבתא שלי מצד האמא, האישה שגידלה אותי חלתה, וכבר היה ידוע שאלו הימים האחרונים שלה

היא הייתה כמה ימים מרותקת למיטה בלי היכולת אפילו לנשום, אחסוך את המראות, זה לא היה מלבב.

ב-10/01 הגיעה ההודעה, לא תכננו להעיר אותי אבל מתוך שינה שמעתי את אמא שלי שואלת את אחותי איך מנסחים הודעת אבל בקבוצה המשפחתית המורחבת, אחותי לא ידעה להגיד, מתוך שינה הכתבתי להם את המודעה, בתוך תוכי, זה היה קשה, הפטירה שלה ריסקה אותי, המצב שלי היה גרוע וככה זה היה לפחות חודש וחצי חודשיים עד שהצלחתי להיות אפטית למצב, הייתי פקעת עצבים, כל מה שרציתי זה להיות לבד, וכמה שפחות לטחון שעות בעבודה, זאת אומרת להיות ללא תגבורים ולא ממש התחשבו במצב שלי ועדיין נתנו לי לתגבר, בעקבות המצב עשיתי גם מלא טעויות, לפחות כאן התחשבו כי בדרך כלל על כמות כזאת של טעויות מפטרים.

לבסוף בסוף מרץ החלטתי שאני נרשמת ללימודי סטיילינג.

אפריל הגיע ונודע לי שיש מופע שנקרא Israel Calling שמביאים את האמנים של האירוויזיון של אותה שנה כדי לקדם את השיר שלהם, סוף סוף התחלתי להרגיש התרגשות לגבי משהו, שדברים מתחילים להסתדר לי, ואז באותו היום של ההופעה קיבלתי הודעה על ידיד מאוד קרוב שלי שנפטר, והקטע הנוראי הוא שבפעם אחרונה שדיברנו רבנו, בכל זאת נסעתי להופעה, אבל הייתי נראית קצת עצבנית, ניסיתי לחייך טיפה, אבל לדבר, היה קשה, תקשרתי רק עם 2 והשאר ששמעו ממני זה היה או לענות על השאלה (איזו מדינה זאת?) או להתעצבן בחיוך על הבנות שקפצו עליי, מזל שבחיוך, זאת הייתה תמונת הרקע עד שהכריזו על ה-Israel Calling של השנה (אגיע לזה בהזדמנות)

יום למחרת הלוויה, מה שריסק אותי זאת הייתה סבתא שלו שצרחה שם עם בכי קורע לב, הלכתי לפינה והסתגרתי קצת

ההחלטה לעשות את הקבורה ללא נוכחות נשים קצת הרגיזה אותי, הסיבה היא שהוא היה רחוק מהדת, הוא לא היה רוצה את זה, אבל זאת ההחלטה של המשפחה, אז בשלב הזה הלכתי לבקר את סבא וסבתא שלי, שגרים באותה השכונה, ואחרי כמה זמן חזרתי לאיזור שהנשים חיכו בו.

במאי, היה עוד משרת סטודנט בעבודה ורציתי לעבור למשרה בגלל הלימודים, מסתבר שסגרו את המשרה כי היקף העבודה ירד בצורה משמעותית ואמרו לי לבחור, או לימודים או את העבודה, התעקשתי לשמור על העבודה ולשלב עם הלימודים, בסוף קיבלתי אישור מיוחד.

גם התחילו לי בעיות עם בן הזוג, התנהג באופן מחשיד, מצאתי כל מני אביזרי איפור שלא שייכים לו בתור מאפר, היה נעלם פעם עונה, פעם לא עונה, וכשהוא עונה או קובע לי עובדות או שמתנהג כמו ילד קטן ואומר דברים לא קשורים 

התחלתי את הלימודים עם חששות, אבל הצלחתי להתגבר עליהם

ביולי חברה טובה שלי ואני החלטנו שאנחנו טסות להופעה של אחד המתמודדים באירוויזיון שהייתה ברוסיה, שהוא בכלל אוקראיני, והטיסה נקבעה לספטמבר כשיש לי חופש מהלימודים, הגיע היום של הטיסה, מגיעות לשדה התעופה, בזמן הזה, אני לא מודעת שהטיסה הזאת והטיול בחו"ל יהיה הדבר היחיד שיהיה מעולה בשנה הזאת

בזמן הזה, אחת החברות מזמינה את הבן זוג למפגש עם חבר'ה חדשים, ושם היו שתי נשים ששמו לעצמן מטרה, להפריד בינינו, כמובן שהמצב לא טוב, אנחנו בטיפול והוא קצת מזייף בטיפול, אחת ששמעה שהוא ספר התחילה לנסות לפתות אותו ולגעת בו, הוא מצידו נתן לה לגעת בו כשחזרתי זה נודע לי ממקור אמין, ואז ניסיתי לפתח איתו שיחה, מה הוא רוצה? "לא יודע" האם הוא רוצה שנמשיך בטיפול? "לא יודע" האם הוא רוצה להיפרד? "לא יודע" אז אמרתי לו שברגע שידע שיחזור אליי, ומסתבר שיום אחרי הוא כבר יוצא לדייט עם אחת הבנות

מתקשר אליי מישהו "מה קרה שנפרדתם?" "מה זאת אומרת? לא ידוע לי שנפרדנו, ידוע לי שנתתי לו זמן לחשוב מה הוא רוצה" "אז הוא סיים לחשוב והוא יצא לדייט עם X" הגעתי להחלטה, אני הולכת לאסוף את הדברים שלי מהבית שלו בלי שידע, בעיה אחת, אמא שלו הייתה שם והיא התקשרה אליו והוא וויתר בפעם הראשונה על אימון בשביל לדבר, וזה הרגע שבאופן סופי נפרדנו, החלטנו להישאר בידידות בכל זאת אנחנו משתייכים לאותה קבוצת חברים ולא רצינו לגרום להם לבחור

אבל לקינוח בסוף שנת 2018, בדצמבר, תאונה עם ההסעה בדרך לעבודה שהייתה הטריגר לכאבי הגב שאני סובלת מהם עד היום

שנת 2019 הייתה שנה פרווה כזאת, ללא עליות ובמזל ללא מורדות, קו ישר, הייתי באירווזיון שהיה בארץ, הסכום של הכרטיס היה שווה כל אגורה

רק שביוני באותה השנה טסתי עם קבוצה של אנשים, לטיסה הזאת אני קוראת "הטיסה הכי גרועה" הטיסה הייתה למשך 3 ימים, 6 מבוגרים וילד אחד, היכרות מוקדמת בקשר טוב עם 2, היכרות מוקדמת עם קשר שהתנתק אחרי שעזבה את העבודה בתחילת 2017, 1, את השאר לא הכרתי.

עזבו שאני הגעתי חולה, אז זה היה במרחק של חצי שנה העניין של הקורונה, אז להיות מצונן זה לא הפחיד אף אחד, אבל גם איבדתי את הקול שלי, ועם הזמן המצב גם החמיר לברונכיטיס וסינוזיטיס, היום הראשון היה גרוע, לא נהנתי בכלל, היום השני היה נחמד עד ש... 

היינו בבית עסק, כולם שילמו ויצאו מהמתחם, אני באה לשלם ו... "יש לך בעיה בכרטיס" "מה זאת אומרת?" "הכרטיס שלך לא עובר" "זה לא הגיוני" הם ניסו שוב וכלום, ובגלל כל המוניות גם לא נשארתי עם מזומן, התקשרתי להורים שלי דרך הוואטסאפ, בוכה, מה אני הולכת לעשות, עכשיו כולם בחוץ, אף אחד לא נשאר איתי, אחרי 20 דקות שלא יצאתי פתאום זאת שלא דיברתי איתה שנים באה לבדוק מה קורה איתי, היא הבינה והלכה לבקש מהבנות שכל אחת תשים לי כסף כדי שאוכל לצאת משם, זאת שלא הכרתי נתנה לי את כל הסכום ואמרה לי שאין צורך להחזיר לה גם אם אני מטפלת בעניין של האשראי, אבל כשיצאתי הרגשתי כבר סחרחורות ושאני בקושי עומדת על הרגליים, זאת שבדקה מה קורה איתי, עזרה לי ללכת עד הספסל אבל ה-2 שהייתי בקשר טוב איתם לא היו שם, רק התיישבתי והבחורה מתקשרת אליי "בואי ליער" הסברתי לה שאני מרגישה ממש רע בקושי עומדת על הרגליים ושתבוא אלינו, אז היא שאלה למה התעכבתי יותר מדי זמן, סיפרתי לה ואז היא אומרת לי "בגלל זה את בוכה? הכרטיס נחסם לטובתך" נעזוב שזה משפט חסר רגישות למצב וזה רק עיצבן אותי, אז היא אומרת לי לבוא אליהם ושניקח מונית בחזרה למלון ונטפל בעניין, שוב הסברתי לה מה המצב, ואמרתי שכולנו ביחד, שתבוא ואזמין 2 מוניות בשביל כל הקבוצה, היא ניתקה לי, הזמינה מונית הם עלו למונית ואז יותר מאוחר אני מקבלת הודעה לא נחמדה, בתשאול עם הבנות שהיו איתי של מה היא רוצה ממני ולמה אני נחשבת לבוגדת אז הבנתי שהיא ואחת הבנות כמעט הלכו מכות ויש פיצול

ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה שלא ידעתי, אבל היא חסמה אותי בטלפוןת בוואטסאפ, בפייס ובאינסטגרם, ברגע שחוסמים אותי נבנה קיר מאוד עבה ביני לבין אותו בן אדם

עכשיו להיות באמצע ריב בלי לדעת שאת באמצע ריב זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם, אתם לא יודעים על הריב וכועסים עליכם כאילו ידעתם על הריב, אם היא הייתה אומרת לי בשיחת טלפון "תקשיבי, אני לא רוצה להגיע לאיזור שלכם, רבתי עם Y ואני לא רוצה לראות אותה" אז הייתי אומרת לה "הבנתי, תוכלי לתת לי כמה דקות לשבת רגע, לשתות ולהתאפס על עצמי ואז אני אגיע אליכם?" זה היה מונע סיפור מאוד גדול, שעד היום אנחנו לא מדברות, אבל נודע לי שעם זאת שהיא כמעט הלכה איתה מכות היא חזרה לדבר, טוב הבנתי עד כמה הייתי חשובה לה.

בהמשך השנה עברתי ניתוח של שתי עקירות כירורגיות מסובכות בהרדמה מלאה, ואז שנת 2020 הגיעה והקורונה, לא הרגשתי מושפעת כל כך מהסגרים כי עדיין עבדתי, בגלל בעיה בריאותית יש לי פטור ממסיכה, אז גם עבדתי ועוד קיבלתי קידום והפכתי להיות אחראית משמרת, קידום שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, אבל תחילת 2021 היקום שונא שטוב לי ודברים משתפרים, בום טראח עוד נוקאוט "שימי מסיכה" "יש לי פטור" "תביאי אישור רפואי" הבאתי "לא מספיק טוב, תביאי אישור מהמרפאה של המתחם" הבאתי "לא מספיק טוב, הוראה של משרד הבריאות" ואז המעסיקים מוציאים אותי לחל"ת בהמשך גיליתי שבמשרד הבריאות יש הוראה שמי שיש לו אישור רופאי כמו אצלי פטור ממסיכה, עזבו שאני חובשת פייסשילד בפומבי ולא הולכת בלי לגמרי אבל זה עדיין לא היה להם טוב ודרשו ממני מסיכה

ואז המבצע האחרון שגרם לי להבין שאני חייבת לטפל בעניין החרדות כי זה רק הולך ומחמיר

היום אני כבר עובדת במקום אחר, בדצמבר כבר דרשו ממני להתפטר, והיה קרב מאוד מכוער, וחבל שהקשבתי להורים שלי, יכלתי לסיים את זה בצורה יפה כי העקשנות הזאת הובילה אך ורק לכך שפגעתי בעצמי

נראה לי שאסיים את הפוסט הזה, ואוכל להתפנות עכשיו לדברים יותר עדכניים.