Dark Fairy

בפוסט זה חשוב לי להבהיר, אני לא שונאת אנשים מעשנים, אבל יש לי בעיה עם אלו שעוברים על החוק ומעשנים במקומות שבהם אסור לעשן מה שמפריע לציבור הלא מעשן, בנוסף להראות את הסבל של הצד השני

מאז שאני זוכרת את עצמי אני נגד סיגריות, אני זוכרת בתור ילדה קטנה עוד בגן שהייתי מבקשת מסבא שלי להפסיק לעשן, תמיד הוא היה אומר לי 'מחר' וכשיום למחרת הגיע וראיתי אותו מדליק סיגריה, הייתי אומרת לו 'סבא, הבטחת לי שהיום תפסיק לעשן' אז הוא שוב היה אומר 'מחר' וכך זה היה כל יום עד שהרופא אמר לו שהסיגריות הורגות אותו, שאם הוא ממשיך לעשן, תוך שנה הוא ימות, ואם יפסיק תהיה לו הזדמנות להיות איתנו עוד קצת, הייתי כבר בכיתה ב', אני זוכרת שבפורים באתי לבקר אותו בבית חולים, וכך זה היה במשך שנים, לראות את סבא שלי בבית חולים, חולה למשך הרבה זמן, זה שגידל אותי, זה שהיה מקריא לי סיפורים לפני השינה, זה שלימד אותי לכתוב ישר, זה שלימד אותי לקרוא שעון ועוד, פשוט לראות אותו סובל, הוא היה יותר בבית חולים מאשר בבית, לשמוע את אמא שלי כל פעם אומרת לי 'סבא מאושפז בבית החולים' וכך זה היה שנים עד שהוא נפטר כשהייתי בת 14, אותו סבא שלא יצא לי לשאול אותו מה הוא עבר בשואה.

בנוסף יש לי דודה שמעשנת, אותה הילדה הייתה מחביאה לה את הסיגריות, לא רוצה שהיא תעשן, לא רוצה שיקרה לה מה שקרה לסבא שלה, אבל זה לא עזר ובסוף החזרתי לה את הקופסאות

אני זוכרת באחד הימים בבית הספר כשהייתי בחטיבת ביניים, ישבתי עם כמה בנות מהכיתה שלי באמפי של בית הספר, הן היו הפופולאריות, אחת מהן הדליקה סיגריה, לקחה שאכטה והעבירה לשניה וכך הלאה עד שהציעו לי, סירבתי והן ניסו לשכנע אותי 'נו שאכטה אחת' 'אני לא רוצה' 'זה לא יזיק' 'אני בזבל הזה לא נוגעת' 'אם לא תיקחי שאכטה, אנחנו לא נדבר איתך' באותו רגע קמתי ואמרתי 'ביי' לא יודעת מאיפה ילדה בת 14 קיבלה את הכוח לעמוד בלחץ חברתי ופשוט ללכת, ולאחר מכן מסיכת התעללויות מאותן בנות, וממי שפעם נחשבה לחברה הכי טובה שלי, כן, היא תקעה לי סכין בגב, כן, היא הפכה לפופולארית, כן, היא התחילה לעשן, וכמובן, אני הפכתי לאאוטקסטרית, לפריקית, למוזרה.

עם השנים התחלתי לצאת לכל מני מקומות, בהתחלה היו אוכפים את החוק והיו נותנים דוחות לבעלי עסק ומבלים על העישון, אבל לאחרונה אני נתקלת ביותר מדי מקומות שאנשים מעשנים בהם, בניגוד לחוק, שמים פס, ואף אחד לא אוכף, מתלוננים לעובדים והם אומרים "מעשנים כאן, אין מה לעשות", לאט לאט כבר לא יכלתי לסבול, הייתי חוזרת מיציאות בלי אוויר, מתקשה לנשום, לפעמים הייתי חוטפת ברונכיטיס וסינוסיטיס רק בגלל עישון כפוי, עד שהחלטתי לא ללכת יותר למקומות בילוי שבהם אנשים מעשנים, הפסקתי ללכת לברים, כל פעם שמזמינים אותי למקום כלשהו, תמיד אני שואלת אם מעשנים שם, ואם התשובה היא 'כן' אז אני אומרת שלצערי לא אגיע כי הבריאות שלי יותר חשובה מהבילוי.

בינואר 2023 הייתי בהופעה של שנות ה-90, הביאו אמנים אהובים מהתקופה, ועד כמה שניסיתי להנות, זה היה בלתי אפשרי, אנשים עישנו בתוך האולם של המופע, הייתי צריכה להשתמש במשאף ועדיין לא יכלתי לנשום,פנינו למאבטחים והתשובה הייתה 'אין מה לעשות, מעשנים כאן' למרות השלטים המוארים שאומרים שאסור לעשן, לא רציתי לשתוק, פניתי לעורך דין לתביעה ייצוגית נגד המקום, לא ייתכן שאני באה להנות ממופע חי וכל מה שאני זוכרת מההופעה זה עד כמה סבלתי בגלל הסיגריות, מאותו הרגע וכמה ימים לאחר מכן, אבל למרות הראיות שהצגתי לו, אני עדיין מחכה לתשובה וכנראה לא אקבל אותה.

שלא נדבר על חתונות, בחתונה של אחת החברות הטובות שלי, אחרי המנה השניה פתאום כל המעשנים החליטו לעשן בתוך האולם, אח שלה העיר להם והם נפנפו אותו, לבסוף כל החברים שלה בילו בחוץ במקום להיות איתה על רחבת הריקודים, משהו שמאוד ביאס אותה והכעיס אותה.

זה נראה לכם הגיוני? במקום שהמעשנים יצאו ל-10 דקות ואז יחזרו להנות, הם גורמים לאלו שהעישון מפריע להם לצאת מהמקום או לוותר על בילוי רק כי הם לא יכולים לסבול סיגריות?

אני באמת שלא מבינה את זה

גם סיגריות אלקטרוניות, אנשים מעשנים אותם בכל מקום אפשרי, באוטובוס, במקומות עבודה, כאילו אין חוק שאוסר את זה

והתירוצים שנתקלתי בהם "זה רק אדים" גבירותי ורבותי, לא, זה לא רק אדים, יש בזה חומרים כימיים, רעלים, מתכות כבדות כמו ניקל ועוד

אני לא היחידה במדינה הזאת שמרגישה ככה, כבר לא אוכפים את החוקים, לאף אחד לא איכפת מאחרים, אין התחשבות, אין כבוד, וכשמעירים למעשן אז במקרה הטוב הוא מתעלם, במקרה הגרוע זה הופך לאלימות.

לאן הגענו? איך הגענו למצב שאין התחשבות? שאנשים מצפצפים על החוקים? 

מה שבטוח, אני בחיים לא אבין את זה והקטע הכי מצחיק, ממתי אנחנו המעשנים הפכנו להיות הדוחים בזה שאנחנו לא מעשנים? לפני כמה ימים נשאלתי אותי אם אני מעשנת, כשאמרתי 'לא' הפרצוף של הבן אדם הפך לפרצוף נגעל, כאילו אני מגעילה בכך שאני לא מעשנת, מופתע באיך זה יכול להיות שיש כאלו שלא מעשנים בעולם הזה.

הבהרה לסיכום, אני לא חושבת שמעשנים הם דוחים, או אנשים רעים, אבל הייתי רוצה לבקש ממכם התחשבות, בשבילכם זה בסך בכל לצאת ל-5 עד 10 דקות, בשבילנו הלא מעשנים זה סבל או מניעה מלבלות כדי לא לסבול.