אני לא מבינה כל כך את הבנים האלה
מצד אחד נראה כאילו הם ידידים ממש טובים, והם אוהבים אתכן, ומצד שני מתחילים להתעלם ממכן אחרי שבוע שבו דיברתם והתקרבתם
אבל הבנים שאני פוגשת הם כאלו שכאשר אין להם ברירה הם נמצאים איתי (חרא של מזל)
אני ידועה כמזליסטית בהרבה דברים, בלימודים, ביופי, באופי (בזה שאני לא פאקצה)
אבל כשזה נוגע לבנים, אין לי מזל, כאילו המטבע התהפך וזהו
כל בן שאני פוגשת
ניתן לדוגמה ג'ינג'י מעצבן, שחשבתי שהוא הידיד הכי טוב שלי, בהרבה דברים היינו דומים, שמחתי מצאתי לי ידיד טוב (אסור לשמוח אף פעם כאשר מוצאים ידידים, במיוחד שהם בנים...)
פתאום, בחג הכי אהוב עליי (פורים), בדרך הכי שנואה עליי (דרך האייסי) הוא אמר לי שהוא לא רוצה לדבר איתי יותר, ושאני לא ישא אותו למה... טוב, אמרתי לו שלום ולא להתראות, הייתי מופתעת... אבל לא בכיתי, נראה לכם שאני אבכה בגלל בנים שאומרים לי שהם לא רוצים לדבר איתי? או בגלל בנים שנפרדים ממני? אני הבטחתי לעצמי שבנים כאלה לא שווים דמעה אחת שלי
ניתן לכם את הסיפור שבגללו התחלתי לכתוב את הקטע
ידיד שלי שאני והוא מאוד, אבל מאוווווד התקרבנו כשהיינו בפולין, עכשיו מתעלם ממני, נראה לי שאני יודעת, נראה לי שהוא רוצה להיות כמו הג'ינג'י ההוא (אני לא יגיד את שמו), נראה לי שהוא לא רוצה לדבר איתי... ואני רוצה ללכת אליו, שיגיד לי כבר את המילים האלו... אני רוצה לשמוע אותם כבר, אני רוצה פשוט לסיים את זה כך שכמה שיותר מהר יותר טוב, אבל חברה שלי אומרת לי להתעלם ממנו בחזרה וכשהוא יבוא דבר איתי להגיד לו, מה קרה? אני חסרה לך? התגעגעת?
אני כבר לא יודעת מה לעשות... אני רוצה להיות לבד ולחשוב... אבל כל הזמן אני מוקפת בחברות ששואלות אותי מה קרה... אני לא מתלוננת, אבל לפעמים אני רוצה להיות לבד... ורק לחשוב
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy