יום שבת ה-9/9
"היום נסענו לעיר בכרכוב (תגידו, פעם ראיתם כלב עם משקפי ראייה? בקיצור באותו יום כלב כזה), וגם לרובע היהודי, שם הרגשתי מן חניקות כשראיתי את חברה שלי בדכאון, ואז חברה אחרת נכנסה לעצבים כי היא לא מספרת לה כלום אז היא הוציאה עליי את העצבים שלה, אז נדבקתי בזה, בדכאון הזה, מה זה הדכאון??... מתחשק לי כל כך לבכות, אבל אני לא יכולה, זה תקוע לי בגרון ואני לא מצליחה להוציא אותו, זה כל כך מחניק אותי, אני לא מצליחה לנשום, אני רוצה מישהו לצידי, שיחבק אותי, אבל אין לי, אוליי אני מוקפת בחברים אבל אני מרגישה כל כך לבד, היה איזה רגע שצעקתי על החברות שלי בלי כוונה, עיצבן אותי כאשר הם שאלו אותי כל שניה "את בסדר?, הכל בסדר?, קרה משהו?" וכל פעם אני אומרת להן שהכל בסדר, אבל אז ככה בכיתי, אבל זה לא יצא, זה היה מתוך עצבים, ארורודרו ניסה לעודד אותי, היה לי קשה להתעודד, בסוף כשהלכנו לשוק (אחרי שקניתי אוכל) התעודדתי קצת, קניתי לי שווארמה, אבל לא סיימתי אותה, והסתובבנו קצת, קניתי לי משהו קטן, אבל לרוב הייתי בניסיונות להתקשר הביתה להגיד שהכל בסדר, עד שלבסוף הצלחתי להתקשר. וכשסיימתי לדבר עם אמא שלי קניתי לי גלידה. אחר כך נסענו לערב תרבות, לערב הזה "ערב פוקלואו", במקום ההוא קניתי לאחותי חולצה שהיא מאוד רצתה שאני אקנה לה, והיה לי יותר מרץ והייתי שמחה, הייתה לנו הופעה של פולקה, וראינו אותם מנגנים ורוקדים, אכלנו, שתינו (לא אלכוהול) ואחרי שסיימנו לאכול הם הזמינו את כולם לרקוד, ואז כולם רקדו, רציתי לרקוד אבל אני לא יודעת לרקוד, אחרי שחזרנו למלון התחיל לי שוב דיכאון, אבל הוא היה חלש, בערב חברה שלי לי באה לבקר אותנו בחדר, היה כיף איתה, למטה הייתה מסיבת חתונה, הם היו שם עד הבוקר זאת אומרת שבגלל הרעש לא יכולתי להרדם, לבסוף הצלחתי להרדם, אני לא יודעת איך... אבל היה לי קשה בגלל כמה יסורים וזזתי כל הזמן מצד לצד."
(נכתב ב-10/9 בשעה 9:10 בבוקר)
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy