"היום יום שלישי ה-12/9 מחר חוזרים הביתה, אבל נגיע רק ביום חמישי בבוקר, נראה לי שתקופת הדכאון עברה, אבל יש בעיה אחרת כשהתעוררתי לא היה לי קול, הלך לי הקול, אני לא מצליחה לדבר, ניסיתי לדבר עם חברות שלי בשפת הסימנים, אבל היה קשה כי הן לא הבינו אותי, היו כמה דברים שהן הבינו.
הגרון כואב לי, האף נוזל לי ואני לא יכולה לדבר, אני אנסה עד כמה שיותר להיות בשקט, מקסימום אכתוב להם מה אני רוצה להגיד.
כרגע אנחנו נוסעים לגטו לודג', שם סבתא של חברה שלי הייתה בזמן השואה, אני ראיינתי אותה לעבודה שהייתי צריכה לעשות, אחרי גטו לודג' הלכנו למקום כזה ששם אכלנו ארוחת צהריים לכמה דקות לראות את הרכבת שהסיעה את היהודים למחנות העבודה וההשמדה, ניסינו לעלות לקרון אחד כל חברי המשלחת (יותר מ-110 איש) אבל נכנסו 60 (זה בהרבה פחות ממה שהכניסו אז לקרון אחד), היה חם והיה בלתי אפשרי לנשום, נכנסנו למקום שבו היה תקציר במה שהיה במהלך השניים מעלייתו של היטלר לשלטון עד סוף המלחמה ואחרי זה חזרנו לאוטובוס, מנקה אחד רצה שאני אנקה את הרחוב (כן, רק אני...), הוא הראה לי את המטאטא, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני בהתחלה, ושאלתי אותו "what" ואז הוא התחיל לדחוף את המטאטא לעברי, כמעט פגע בי, הסתכלתי עליו בעיניים של "מה הוא רוצה ממני" ועם עיניים כאלה "איזה משוגע" עליתי למעלה רועדת מפחד, חברה שלי עוד צחקה מהקטע הזה, טוב קצת מזה היה מצחיק, סיפרתי את זה לאלדר, הוא צחק ואמר איזה קטע, וגם אמר לי שאני מצחיקה עם הקול הצרוד, אבל הקול ההוא גם חמוד, עכשיו אנחנו נוסעים לטיול בעיר הוותיקה של ורשה ואחר כך נלך לטיול ונחזור למלון."
נכתב בשעה 8:15 וב-17:10
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy