והינה שבועיים של עומס הסתיימו להם, שבועיים קשים מאוד שבהם נשברתי לא רק פעם אחת אבל, לא, לא ויתרתי, המשכתי, בשבילך אידה המשכתי, את רואה אותי כמו אחות גדולה שבחיים לא הייתה לך (כי את הבכורה בביתך) אז אמרתי שאם אני אומרת לך לא לוותר למה שאני אוותר.
קיצר התחלתי את העבודה שלי קצת באיחור כי הייתי צריכה לקנות בד, גם עשיתי את העבודה די איטית, מרגלית באה אליי אפילו ואמרה לי שלא נראה לה שהיא מגישה אותי בגלל שהיא לא רואה אותי מתקדמת (זה היה שבוע שעבר, הייתי רק עם עבודה אחת) אמרתי לה עד כאן, כמה פעמים אמרו לי שאני לא מסוגלת וכשראיתי את קו הסיום נתתי זינוק, היא עדיין לא האמינה בי, אבל אמרה לי שיש משהו בקול שלי שהוא עקשן ומאמין בעצמי לכן היא אמרה שיש לי שבוע לסיים, אני אמרתי אוקיי, אבל הייתה לי בעיה, הייתה לי גם מתכונת שהייתי צריכה להתקונן אליה, אז מה שעשיתי לקחתי לי עוזרת חמודה שקוראים לה גיל, אמרתי לה שאני צריכה עזרה דחוף (מותר לבקש עזרה, כולם קיבלו עזרה מחברים שלהם רק אני לא אז לקחתי לי עזרה ברגע האחרון) גיל נשארה איתי עד מאוחר בלילה בשביל לסיים את הציור, שתינו צבענו אותו, שתינו עשינו את העבודה ביחד, את האמת זאת קצת הכנה בשבילה כאשר היא תיהיה בכיתה יב' כי גם היא הגבירה אמנות, יום למחרת, יום חמישי בזמן שחיכיתי בתור למתכונת היא התחילה את הציור השני, אני מגיעה לכיתה אחרי שעשיתי את המוות לעוז עם ה-100 שקיבלתי, אני רואה שהיא כמעט סיימה, אמרתי יש, אני לא אצטרך להישאר עד מאוחר, אבל מרגלית, "לאאאא.... את נשארת עד מאוחר, את לא הולכת עכשיו להסתפר" (בגללה לא חידשתי את הפסים האדומים).
אחרי חופשת פורים נשארו לי יומיים לסיים את העבודה, ויש לי לבנות את העץ, אין פה העצבים מתחילים, לרדוף אחרי מרגלית שתביא לי את החומרים, בגלל שצעקתי עליה הרבה (זה מה שקורה שיש פרוייקט באמנות, אני לא היחידה שצעקתי עליה) איבדתי את הקול שלי, אני מקווה שעד שבוע הבא יחזור לי הקול.
קיצר אחרי שרדפתי אחר המורה קיבלתי מה שרציתי, אספתי את כוחותי וזהו המורה אומרת שעמדתי במשימה.
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy