Dark Fairy

היה לי יום שהתחיל כרגיל, אני מתעוררת הפעם קצת מאוחר ב-7:30 התארגנתי מהר הכנתי את התיק ושמתי שם את כל השירים והמשפטים שכתבתי עד היום הזה (זה לא הרבה, 3 שירים ו-4 משפטים) הבאתי לחברות שלי שלא יודעות כל כך על הבלוג לקרוא את אותם, ואז גיל אומרת לי אלה, השיר הזה מתאים לאחת העבודות שלך בפרוייקט, לעבודה עם טורו, ואני וואלה נכון זה כל כך מתאים, מגניב, תודה גיל

אני הולכת למרגלית ואומרת לה שכתבתי אתמול שיר ואני חושבת שהוא מתאים לאחת היצירות, אז היא אמרה לי מהר תקלידי אותו תדפיסי, ואני יש בעיה קטנה, יש לי עוד 4 שעות ( 45 דקות כל שיעור, כולל הפסקות של חמש דקות ואחת של 10 דקות אני מסיימת ב-3:10) אז היא אומרת לי כשאני מסיימת ללמוד לעלות לחדרי מחשבים ולהקליד שם ואז ללכת לאחד האנשים שיש להם מדפסת להדפיס אצלם, אז אני אומרת טוב, באמצע השיעור נכנסת אלינו לכיתה מישהי בקשר לספר מחזור ומבקשת מהמורה שתתן לאחד התלמידים שלהם להקליד משהו ולשלוח לה לאימייל המורה שלי ישר נדבה אותי, ואני, אני לא יכולה לסרב כי כשאני יכולה לתרום במשהו בכל מה שקשור למסיבת סיום ולספר מחזור אני שמחה, ואז הערסים של כיתתי אומרים לי יא סנג'רית, מה את מסכימה לעשות לה עבודות? ואז קראו לי פראיירת, תבקשי תמורה בשביל זה, אני אמרתי שלא לכל דבר צריך לבקש תמורה, זה לא שאני עובדת, שאלו אותי א אני יכולה, יכולתי להגיד שאני לא רוצה אבל אמרתי סבבה, זאת אומרת שזה לא מפריע לי ואני לא יוצאת פראיירית ואני לא רוצה שום דבר בתמורה

סבבה, המורה שחררה אותנו ב-1:30 כי מ-1:00 התלמידים החלו "Fade Away" בתרגום חופשי להעלם, סבבה אני עולה לחדרי מחשבים וכל המחשבים היו תפוסים וב-2:20 חברה שלי עלתה איתי להקליד, סבבה הקלדנו, עשינו חיקויים של ערסים, קיצר התחלנו להתחרפן, אחרי זה ירדנו למטה והיה לנו ויכוח קטן ולא יודעת מה היא עשתה שגרם לי לעשות קול מצחיק אבל היא עשתה משהו ואז מהפרצוף הרציני שלה עלה הצחוק, טוב חיפשנו עכשיו אנשים שידפיסו לי את הדף, הלכתי לכל מני והיה כבר 3:30 והינה מישהי נחמדה שהייתה מוכנה לתת לי להדפיס, היא נתנה לי לגעת במחשב שלה, מגניב, לתלמידה.

אחרי זה הלכתי עם חברה שלי לקחת קאפה (זה משהו קשיח ששמים עליו דפים או פוסטרים בב"ס) מצאתי את הקאפה, הדבקתי את הדף וחיפשתי אקדח דבק חם [כן, יריתי דבק ;-)] האקדח זאת מכונה שמחממת את הדבק, זה משהו מגניב...

שעה עד שמצאתי, השעה הייתה כבר 4:30 והתחלתי להתייאש ועד שמצאנו האקדח לא היה טוב אז גנבנו למורה את שלו, הכנסנו אותו לחשמל וחיכינו חמש דקות ואז שמנו את השיר ליד העבודה, סוף, סוף אני נושמת לרווחה, ואז אני שומעת בנות שהולכות לחדר אמנות לחפש את המערכת, טסתי לחדר כדי להחביא את המערכת כי אני צריכה להציב אותה גם לפרוייקט, הצלחתי להחביא אותה בזמן, איזה מזל.

אחרי זה הלכתי הביתה אכלתי והקלדתי את מה שהביאו לי להקליד, לפחות אני יודעת לפני כולם מה כתבו לנו, ואז הלכתי לסבתא שלי ואז הסתכלתי על תמונות של אח שלי תינוק ושל אחותי תינוקת, רק את שלי לא ראיתי, כשאני חושבת על זה אני אף פעם לא ראיתי תמונות שלי תינוקת ואני כל כך רוצה לראות אותן.

השיר ששמתי בפרוייקט באמנות

פוסט אחד למטה

                                                כמה אנשים כרגע בבלוג: