יום רביעי, היה היום של הבגרות באמנות, המורה אמרה לנו לבוא ב-8:00 בבוקר והיא בעצמה איחרה ובאה ב-9:00 שעה אחרי, בנתיים אני שמה את המערכת ליד העבודה שלי, שמה את אחד הדיסקים, המוזיקה משכה קהל ליצירה שלי והכל היה בסדר, אני הלכתי לשניה לכיתת אמנות, וזה שהפרוייקט שלו הוצב ליידי כיבה ל את המוזיקה בטענה שהמוזיקה מפריעה לו (במה היא יכולה להפריע לו בדיוק? שהקהל צופה בעבודה שלי?) קיצר הדלקתי מחדש בטענה שהמוזיקה היא חלק מהעבודה (כמובן שהיא גם הייתה חלק מהפרוייקט, האנימה היפנית והמוזיקה היפנית) אנשים שבאו ושאלו אותי מה העבודות שלי מספרות עניתי להם וסיפרתי להם פרט פרט מה כל ציור מסמל "קישור לכל היצירות ביחד"
ביצירה הראשונה "קישור" מוצגת דמות שדית (מי שמכיר ומי שלא מכיר קוגה מאינויאשה) הדמות היא רצינית אבל משהו פה לא בסדר, הצבע לא מראה זאת, הצבע נראה ילדותי, אז זה הסיפור, יש ימים שבהם אני רצינית, לרוב זה בב"ס כאשר אני לומדת וכשאני נמצאת ליד חברים טובים שלי וליד דודה שלי המגניבה אני הכי ילדותית שיכולה להיות (ילדותית עם טעם טוב ולא ילדותית מבחינה של ילדה קטנה שהיא במרכז)
ביצירה השניה "קישור" מוצגת נערה הנראית מאושרת כאילו כלום לא חסר לה, אבל הרקע השחור אומר אחרת יש משהו חסר, ריק המראה את הבדידות שלה, וחיזקתי את מה שהציור רוצה להגיד באמצעות השיר שכתבתי והצגתי אותו כאן בבלוג "קישור" שהיא חולמת חלום על אהובה (במקרה שלי זה ב') ושניהם מאושרים ושמחים וכשהיא מתעוררת בבוקר היא מגלה שכל זה היה חלום ושהם לא באמת ביחד והיא מרגישה שוב את הבדידות, הריקנות והעצבות שזה חסר לה.
ביצירה השלישית "קישור" מוצגות שתי דמויות, דמות אחת אנושית פצועה ודמות אחת שדית היוצאת להתנקם, הדמות האנושית מאפיינת את האנשים השונים בחברה שלא מתקבלים אליה וכל הזמן פוגעים בהם הדמות הזאת גם מתחברת אליי כי אני גם שונה בחברה, יש בתוכי שד שרוצה לצאת ולהוציא עליהם את הכעס רק שאני לא משחררת אותו, בציור כן שחררתי אותו להתנקם בהם על זה והכעס מתבטא בברקים החדים.
הבוחנת נראתה נחמדה, סיפרתי לה את זה היא רשמה, כשחזרתי בערב אומרים לי ללכת לשאול את מרגלית כמה קיבלתי ואני שומעת ממנה "85" פאקינג "85" למה? בגלל שיש לי שלוש יצירות, כמעט בכיתי, אני נשבעת לכם, לא יכולתי לראות כי הדמעות כיסו לי את העיניים, ניגבתי אותם מהר מאוד, והלכתי, מרגלית החליטה פתאום שכולם מציגים לפני ההורים את העבודות שלהם, כאילו שכל אחד ידבר על העבודה שלו, כולם ביקשו שמרגלית תדבר במקומם ואז פרקש באה אליי ואומרת לי שאם אני אדבר על העבודה שלי גם היא תדבר, אז הינה הגיע תורי, הגברתי טיפה את המוזיקה והתחלתי להסביר, לא הסתכלתי עליהם, לא יכולתי חשבתי שאני מסבירה למורה על העבודה שלי, הצלחתי, וגם היא דיברה חברה שלי אבל אז מרגלית התפרצה לה באמצע, רק לי היא לא התפרצה, אני שהכי ביישנית בין כולם דיברה לבד, ואיפה החברות שביקשתי מהן שישארו ליידי בזמן שאני מציגה? הן נמצאות מאחורי כולם, אני רוצה להודות להן על כלום באמת כך זה היה, אז הראתי להן שאני יכולה גם בלעדיהן...
אחרי זה הלכנו לראות את תיק העבודות ואז הלכנו לספריה לדבר על כל השלוש שנים במגמה בכלליות, הכל עבר בשלום, נגמר המפגש הלכנו לקחת את תיק העבודות והלכנו הביתה, הלכתי לראות אינויאשה ולישון
יום חמישי, היה לארגון המורים שביתה, הב"ס שלי זה הסתדרות, אז באתי לב"ס בשביל סתם יום רגיל, שוב אני מאחרת לב"ס הפעם ב-10 דקות, אני נכנסת לכיתה מוכנה שהתלמידים מהכיתה שלי יתחילו עם התגובות של "הינה אלה שוב מאחרת" או כל המחמאות המזוייפות שלהם "וואו אלה איזה פוני" "וואו אלה איזה בגד" (שלא תחשבו לא נכון, אני מתעלמת מהם) קיצר אני נכנסת לכיתה, היא ריקה, מה ריקה? אין היום שביתה ואז נזכרתי שהראו בחדשות את הב"ס שלי כאשר אמרו יש שביתה... זה היה כזה דפוק, הינה יש לתלמידים תירוץ לא לבוא לב"ס, טוב אני הלכתי לחדר מורים ובדרך לשם פגשתי את המורה שלי והיא אומרת לי שאני היחידה שהגעתי מהכיתה, היא מביאה לי את החוברת של תנ"ך ואומרת לי לחכות שעה למקרה שאותם תלמידים של הכיתה יגיעו, טוב אני חיכיתי שעה ואז ראיתי תלמיד אחד מהכיתה שלי, אנחנו ישבנו ודיברנו עד סוף השעה הראשונה ואז הלכנו למורה, נכנסנו לחדר מורים והמתרגלת אומרת לנו ללכת הביתה, טוב התקשרתי לאמא שלי שתבוא לאסוף אותי והלכתי הביתה, אחרי זה אני באה לצאת לשיעור פרטי באנגלית אצל מורה שבאה מדרום אפריקה (גם שם השפה היא אנגלית) וירד מבול, כאילו שופכים דלי ענק מלא במים, טוב אז ברגע שהגשם נחלש אני ואמא שלי יצאנו מהבית, הייתי אצל המורה שעה ואז חיכיתי לאמא שלי למטה שתבוא ועד שהיא באה דיברתי עם עוז (השיחה איתו נמשכה עד חצי מהדרך הביתה) לא יודעת, רציתי לשמוע את הקול שלו, כי עוז הוא אחד הידידים שהכי יקרים לי, יותר נכון הוא היחיד שהכי יקר לי מבין הידידים שלי, רציתי לדעת איך הלך לו במבחן במתמטיקה, וסתם לדבר איתו, ניתקנו את השיחה כי הוא כמעט נרדם לי, כשחזרתי הביתה גם אני הלכתי לישון, ישנתי עד 1:30 בצהריים עד שהילה התקשרה אליי אם אני מתכוונת ללכת למסיבה של ידיד שלנו אביאל, בהתחלה התלבטתי הרגשתי כזאת עייפות ועצבות שלא התחשק לי, אמרתי לה שאני אדבר איתה יותר מאוחר אחרי שאני אתעורר, ואז ישנתי לי עד 5:00 אחרי צהריים, התקשרתי אליה שאלתי כמה שאלות ואמרתי טוב, לא ראינו אותו הרבה זמן נלך לשעה וחצי או שעתיים, נכנסתי לאייסי ושאלתי את כתובתו (הוא גר קצת רחוק ממני ואני לא ממש זכרתי מה הכתובת שלו כי השכונה שלו חדשה) טוב אכלתי לי, ואז התארגנתי והלכנו אל אביאל, הגענו ראשונות (פעם ראשונה) אבל השער שלו היה נעול, ואז נזכרתי ששכחתי לכתוב את מספר הפלאפון שלו (טיפשונת שכמותי) אז התקשרתי לחברה שלי שתביא את המספר פלאפן שלו, במקום היא אומרת לי מה הכתובת שלו, אז אמרתי לה שאני כבר נמצאת ליד הבית שלו, אבל היא לא ממש הקשיבה לי, אבל בסוף הוא שם לב שהילה ואני מחכות בחוץ, אז הוא יצא אלינו, עשה לנו סיור בבית שלו, ודיברנו ואז הגיעו כל החברים, אבל שוב הבדידות הזאת, שוב בא לי לבכות, עליתי למעלה לקצת שקט ואביאל בא כי לא היה נעים לו שאני לבד אז סתם דיברנו, הוא לא ידע שמשהו מתריד אותי, ואז כמעט הגיע 9:00, ו"סנדרלה" הייתה חייבת להתקשר להורים שלה שיבואו לאסוף אותה כי יש לה בגרות יום למחרת, אמרתי לאביאל שאני מאוד מצטערת, אבל אני חייבת ללכת וההורים שלי בקרוב יבואו לאסוף אותי, אבל חשוב לי להצליח בבגרות, אז הוא ביקש תמונה אחת, הוא הרים אותי כאילו אני חברה שלו וזה היה מצחיק, הצטלמנו ככה. סבבה, אחרי כמה זמן ההורים שלי הגיעו והייתי צריכה ללכת, הגעתי הביתה התחלתי לקרוא על העבודה, אחרי זה אכלתי וראיתי אינויאשה והלכתי לישון.
היום, יום שישי, הייתה לי את הבגרות בעל פה באנגלית, ביקשתי להתעורר מוקדם בשביל להיות מוקדם בב"ס, סבבה, הגעתי לב"ס ראיתי את חן דיברתי איתה קצת, היא הראתה להורים שלה את העבודות שלי, היה נחמד ואז ראיתי את ריטה, שאלתי אותה איך היה, היא הייתה באותו חדר שאני הייתי אמורה להיות 405 היא אמרה לי שהבוחנת שם מאוד חמודה והיא מבינה באמנות אז היא תדבר איתי על אמנות ועל הבת שלה, לפני שנכנסתי עוז הגיע, דיברנו קצת והוא אמר שהכל יהיה בסדר, איך שהו אני מאמינה לו ונרגעת, הגיע הזמן שלי להיכנס לבחינה, הבוחנת הייתה חמודה כמו שריטה אמרה לי, ובאמת דיברה על הבת שלה וסיפרה לי דברים מעניינים, לי ולבת שלה יש משהו במשותף, שתינו לא מסתדרות עם צבעי מים ויותר מסתדרות עם צבעי שמן וכל הצבעים האטומים למניהם, יצאתי וחיכיתי שעוז יסיים כדי לשאול אותו איך הלך לו ואז הוא אומר לי שהיה מצויין והוא חפר לבוחנת שלו את השכל (זה עוז) קיצר דיברתי איתו עוד קצת והיה נחמד הוא התחיל לשיר ולקפץ
אחרי שחזרתי הביתה שום דבר מיוחד לא קרה אז פה מסתיימת החפירה היומית
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy