Dark Fairy

בטח חשבתם שעשיתי משהו "שובב" בגלל הכותרת, סתם בצחוק, אם אתם שואלים את עצמכם, לא עשיתי כלום, אני מדברת על הימים האחרונים, מיום רביעי ועד היום שעדיין יכלו להיות יותר טובים ממה שהם היו, אז נתחיל

כמעט כל החברים שלי יודעים שביום רביעי הייתי צריכה ללכת לבית חולים, מי שכרגע שמח כי חושב שאני חולה יכול להוריד את החיוך, אני לא חולה (לפחות מה שידוע לי), הלכתי לבדיקה שגרתית של הנקודות חן שלי, בזמן שישבתי  בתור לרופא שמעתי למוזיקה, חשבתי על ידיד שלי, חשבתי על ב', חשבתי על חברות שלי וחשבתי קצת על עצמי, אם אני שייכת לקבוצה שלהם, שמעתי לי למוזיקה ושיחקתי במשחק שיש לי בפלאפון, הגעתי למסקנה, שלא תמיד אני רצויה בחברתם לכן אני אשאר איתם הרבה רק אם הם מזמינים אותי להיות איתם, אם לא אני אלך להגיד להם שלום, אשאר כמה דקות ואלך לי לאנשים אחרים

ככה זה היה שעה ו-20 דקות, ישבתי שם בתור מ-10:00 בבוקר עד 11:20, ב-11:20  קוראים לי, הרופא שבדק אותי בפעמים הקודמות לא היה אז בדק אותי רופא אחר, הוא רק מלהסתכל על הנקודות אמר שהם בסדר, הוא אמר לי שאין צורך יותר בבדיקות כל חצי שנה ושאפשר לבוא כל שנה, הלכתי הביתה, אכלתי והלכתי לישון, אמא שלי מעירה אותי ב-3:30 בצהריים ואומרת לי שיש לי תור לרופא שיניים (איזה יום רופאים...) אז התארגנתי מהר והלכתי לרופא שיניים, שם אמרו לי שבעוד חודש מורידים לי את הגשר, ואז הם עשו לי יציקה לשיניים כדי שהם יוכלו להכין לי את הפלטה השקופה הזו, הם לוקחים כף כזאת מיוחדת לשיניים, ושמים שם את החומר ושמים לי את זה על השיניים, החומר הזה כל כך מגעיל, הוא מגעיל עד כדי כך שממש נחנקתי ממנו ולא הצלחתי לנשום, טוב, אני שמחה שזה עבר, אבל בחודש הבא צריכים לעשות לי שוב את היציקה הזו, אז הרופאה אמרה לי שהיא תעשה לי עם כף קטנה את היציקה ולא עם הכף הגדולה, וגם תשים מים רותחים כדי שהחומר יתייבש מהר יותר, כשחזרתי הביתה והתחברתי לאייסי, ביקש ממני אישור בחור מסין, הוא מאוד חמוד, הוא סטודנט, הוא לימד אותי להגיד "אני אוהב/ת אותך" בסינית אומרים כך Wo Ai Ni

יותר מאוחר הלכתי לקניות עם הורים, וזה מצחיק, כי כשאני הולכת איתם אני מוצאת הרבה אוכל שאני רוצה שיקנו לי, וככה יש לי אוכל לארוחות ערב, כשחזרתי התחברתי שוב לאייסי, ליז שולחת הודעה, בהודעה כתוב "את מוזמנת מחר למסיבת יום ההולדת שלי" שאלתי  אותה באיזה שעה וביקשתי את הכתובת הלכתי להורים שלי ואמרתי להם על המסיבה הם אמרו לי שכדי שהם יסיעו אותי לשם אני צריכה לקנות מתנה, אז התקשרתי להילה ואמרתי לה שאני והיא צריכות ללכת מחר לקניון בשביל לקנות לליז מתנה ואם כבר גם לאביאל, תכננתי מראש מה אני אקנה לאביאל.

הגיע יום חמישי, הלכתי לב"ס פחדתי להיכנס לכיתה שלי בתנ"ך, אבל אמרתי לעצמי שאני לא צריכה לפחד מהם, הגעתי לכיתה רק התלמידים שהם בסדר היו שם, התיישבתי, הרגשתי כמו רוח רפאיים, זה דבר טוב, הם לא נעצו בי עיניים כאילו אני חייזר, ואז נכנס לכיתה חבר של ההוא, הוא אמר לי "החרזת מלחמה" וזרק עליי משהו, לא הסתכלתי עליו, אפילו לא שמתי לב מה הוא זרק עליי, אחרי כמה דקות נכנסה המתרגלת ושאלה אותי "אלה מה שלומך?" (אחרי שביום שלישי קראה לי שקרנית...) לא הסתכלתי עליה ועניתי לה "הפצע עוד כואב אבל חוץ מזה הכל בסדר" כשהסתיימו השעתיים שמחתי שהם עברו בשלום, יצאתי להפסקה ואז המחנכת קוראת לי, שואלת אותי לשלומי ואז מבקשת ממני ומחן טובה, היא ביקשה שנכתוב על אלו שלא נכתבו עליהם לספר מחזור, היא אמרה לנו סתם להמציא עליהם דברים, בזמן שחיכינו לה שתביא את הרשימה הילה וריטה באו לחדר מורים, ואז ריטה אמרה לי שאין שיעור אנגלית, מצד אחד יש, יש לי שעתיים חופשיות מצד שני שיט, כי אני צריכה לראות שוב את הכיתה שלי בשיעור תנ"ך, שעה חופשית אחת התבזבזה על הכתיבה ושעה חופשית שניה הייתה משעממת במיוחד.

ישבתי לי במדרגות של 400 ושמעתי לשירים וחשבתי, חשבתי על ב', חשבתי על עוז, חשבתי על כל מני דברים

הינה הגיעה לה ההפסקה הגדולה, את ההפסקה הזו ביליתי עם חברות שלי ובסוף ההפסקה הלכתי לכיתה, שם, הם פוצצו בלונים, אני כל כך שונאת את הרעש של הבלונים כאשר הם מתפוצצים, אז שני בנים (שבמקרה הם החברים של ההוא שדחף אותי) פוצצו לי אותם מול הפרצוף, למזלי היה לי את הדיסקמן ושמעתי לשירים, המורה נכנסה ולקחה להם את הבלונים והתחלנו את השיעור, היא נתנה לנו עבודת הגשה, ענינו על השאלות, באמצע השיעור ריטה שולחת לי הודעה, בהודעה היה רשום "אני יכולה לבוא איתכן לקניון?" שלחתי לה הודעה בחזרה "ברור" כשהסתיים השיעור התקשרתי להילה לראות אם היא הגיעה לב"ס,  כשהיא הגיעה חיקינו לריטה שתצא מהכיתה והלכנו אליי הביתה, כדי שאוכל לקחת את הכסף, אני לא לוקחת כסף לב"ס בגלל שאני לא רוצה שיגנבו לי אותו, אחרי שסיימתי להתארגן הלכנו לתחנת האוטובוס, כשהגענו לתחנה המרכזית נזכרתי שיצא ל-Good Charlotte דיסק חדש, אז אמרתי לעצמי שאני חייבת לקנות אותו, אחרי זה הלכנו לחנות שקוראים לה WOW  בחנות הזאת יש מוצרי איפור ובשמים, אוליי החנות הזאת נחשבת לחנות של בנות אבל יש שם דברים לבנים, קנינו לאביאל בושם ונרות בצורת לב, הנרות בגלל שאחותו קישטה לו את החדר בנרות אז החלטנו להביא לו נרות לאוסף, לליז קנינו קרם גוף, בושם, סבון וליפ גלוס כל זה ביחד עם המתנה של אביאל עלה לנו 100 שקל, כך שיצא שכל אחת מאיתנו שילמה 50 שקל על שתי המתנות. אחרי זה סתם הלכנו לחנות קטנה כי ריטה רצתה לראות עגילים ומצאתי שם שרשרת למכנס, קניתי לעצמי אותה, אחרי זה הלכנו למקדונלס, אמא שלי הביאה לי כסף כדי לקנות לי אוכל כי לא היה אוכל בבית, אז קניתי לי 20 מקנגטס והילה קנתה לעצמה את הגלידת פיצוץ, הלכנו לכיוון האוטובוס, בזמן שאני מוציאה כסף להלוות לריטה אני רואה את האוטובוס שלנו, אני צועקת להילה שתקח את החבילות מריטה, אני ארוץ לעצור את האוטובוס (ריטה הייתה צריכה ללכת בקו אחר) רצתי לאוטובוס בריצת טיל, הכי מהר שאני יכולה (סבלתי מכאבים בגלל הפצע, אבל התעלמתי מהם בשביל לא לחכות חצי שעה לאוטובוס הבא) הספקנו להגיע לאוטובוס, כשחזרתי הביתה אכלתי את מה שקניתי והתחלתי להכין את כרטיס הברכה במחשב, המחשב התחיל לעשות לי בעיות אז היה לי עיכוב ענק, ב-8:15 הצלחתי סוף סוף להדפיס את הכרטיס ברכה, אחותי אז הייתה במקלחת עד 8:40 כבר יש לי איחור של 10 דקות, עד שמצאתי בגדים ללבוש היה 9:15 איחור של 45 דקות, נכנסתי להתקלח מהר תוך רבע שעה יצאתי, התארגנתי מהר ואז אחותי נזכרת, היא רוצה לקנות לה ארוחה סינית, אז ההורים שלי עשו סיבוב, לקחו אותה לביג שתקנה שם את האוכל ואז לקחו אותנו למסיבה, הגענו בסביבות 10:15 כמובן כשליז התקשרה אלינו הצטערתי על האיחור וגם כשהגעתי אמרתי לה עד כמה שאני מצטערת שאיחרנו, ישבתי לי על כיסא בזמן שכולם רקדו, רצו שאני ארקוד אמרתי להם שאני ממש לא יכולה לרקוד בגלל הפצע הזה (וסיפרתי להם רק מסוף הסיפור למה יש לי פצע) אז אמרתי להם שאם יהיה ריקוד slow אני ארקוד איתם (אנחנו רוקדים גם בנות עם בנות, גם בנים עם בנים, גם שלישיה, וגם בנים עם בנות, יש איפלו כל החבורה) אבל בזמן שהיה את ריקודי ה-slow חוץ מהילה שרקדה איתי לשניה ואז עזבה אותי לנעמה אף אחד לא רקד איתי ואז התחלתי שוב לחשוב על ב', די כבר נמאס, יצאתי לגינה שלהם ואז לירז יצאה, היא בכתה, שכחתי את הצרות שלי והייתי לצידה, אני לא אוהבת לראות אותה בוכה ובכלל אני לא אוהבת לראות מישהו בוכה, אני חייבת להיות לצד זה שבוכה ולדאוג שהוא ירגיש טוב, זה הטבע שלי, אמרתי לה דבירם שחשבתי אוליי יעזרו לה לעבור את זה, ניסיתי לעודד אותה בהרבה תחומים, אם זה סתם יום חרא, אם זה בגלל מישהו, אם זה בגלל סתם מגעילים ואם זה בגלל מישהו מהמשפחה, אמרתי לה דרכי התמודדות שלי עם מצבים כאלה שאוליי יוכלו לעזור לה, אני מקווה שהתקופה ההיא עברה לה, הינה, סוף המסיבה, אני עייפה, הילה בכלל, העיניים שלה כאלה אדומות כמו של שד, עזרנו לליז בסידור הבית עד שאמא שלי הגיעה, במסיבה היה מישהו מאוד חמוד, הייתי רוצה להתחיל לדבר איתו, סתם ככה הוא נראה אחלה בן אדם, זה לא שאני מתחילה להתאהב בו או להדלק עליו, אני אוהבת להתיידד עם אנשים, אחרי כמה דקות אמא שלי באה והלכתי הביתה.

היום היה לי יום מרוכז בתולדות האמנות, מ-9:00 עד 14:00 נכנסתי לכיתה ולמדנו, היה יום כזה רגיל, רק חבל שזה יוצא על החופש, גם קיצרו לנו את החופש הזה, איזה באסה

גם מחר יהיה לי יום מרוכז ואני מקווה שאני יעבור אותו בשלום

אז זהו, החפירה של היום נגמרה

שיהיה לכם שבוע טוב וחג פסח שמח