Dark Fairy

 נתחיל בכך שהיום השני של היום מרוכז עבר בשלום, הגעתי באיחור כי לא הצלחתי להתעורר, המורה שחררה אותנו רבע שעה לפני ההפסקה הגדולה של החצי שעה, אז היה לי 45 דקות הפסקה, בהפסקה פגשתי את חברה שלי ריטה, אני והיא הלכנו לחדר מחשבים נשארתי שם 45 דקות, ראיתי קליפים, בדקתי את האימיילים שלי, קיצר הבחור מסין, שלחתי לו את השיר שכתבתי אבל פירשתי אותו לאנגלית כדי שהוא יבין אז הוא פירש לי אותו לסינית, איזה מגניב, לא שביקשתי ממנו, רק רציתי שיקרא.

ימים שלישי ורביעי עברו עליי בבסדר, יום שלישי התחלתי לראות את האנימה "Death Note" באינטרנט, רק רציתי לראות למה כולם מדברים על האנימה הזו, באמת, היא מצויינת, הגעתי ביום שלישי לפרק 10, רציתי להמשיך לפרק 23 אבל היה כבר מאוחר, ביום רביעי רציתי לראות את שאר הפרקים אבל פתאום הרמקולים של המחשב לא עבדו, בדקתי אם זה בכלל לא עובד או רק כשזה מחובר למחשב, שמתי את המערכת על רדיו וזה עבד, ואז החזרתי את זה לחיבור של המחשב לא עבד. במקום זה הלכתי לקנות בגדים לסדר פסח, עכשיו הגיע משהו מוזר חדש, מכנסיים מתאימים לי, חולצות לא.

בהתחלה הלכנו ל-TNT שם מצאתי חצאית דמוי סקוטית (לאחותי יש חצאית כזאת אמיתית אשר ההורים שלי קנו לה באנגליה) אחרי זה הלכנו לעוד מקום בגלל שהיו לנו 50 ש"ח מתנה, אז שם מצאנו חולצות שמתאימות לי, המוכרת התחילה להביא לי כל מני חולצות מגניבות למדוד, בסוף יצא שאמא שלי קנתה לי את כל החולצות שאני אהבתי, אחרי זה הלכנו לפוקס, פה החלק המוזר, בפוקס תמיד חולצות P היו בול עליי, אתמול כשמדדתי הן היו ענקיות עליי, ומכנסי ג'ינס שתמיד היו ענקיים עליי הם בול עליי. אחר כך הלכנו לאכול במסעדה סינית, כשחזרתי הביתה ניסיתי לראות אוליי הרמקולים החליטו לעבוד אבל עדיין לא היו בסדר, אוף זה כל כך מבאס, אבל הייתי צריכה ללכת לישון אתמול מוקדם בגלל שהיום הייתי צריכה להתעורר ב-5:30 לפנות בוקר בגלל שהיום הלכתי לסופרלנד.

כל מי שמכיר אותי יודע שכל שנה אני הולכת לסופרלנד, אמא שלי מקבלת הנחה של כרטיסים לסופרלנד, יום שסגור רק לעובדי המשטרה ולילדיהם (יותר נכון יומיים, יום אחד לצפון ולחצי מהמרכז ויום שני לדרום וחצי מהמרכז). קיצר היום היה היום הכי מוזר בחיים שלי.

אני הלכתי עם חברה שלי גיל, גיל גם חובבת אנימות (יותר ממני) קיצר כשהגענו לשם הלכנו לקונגו, את האמת שינינו את השם של המתקן ל"קוגה" (אין לי כוח להסביר מי זה קוגה למי שלא מכיר) קיצר לא היינו צריכים לעמוד הרבה בתור, איזה כיף, אז לא לקח הרבה זמן עד שעלינו על המתקן, הסיבוב הראשון על מתקן זה היה "כיייייף" אחר כך הלכנו לקומבה, הרכבת הרים הזו... זכרונות ישנים מלפני שנה שעליתי עליה בפעם הראשונה, בפעם הראשונה עשיתי לחברה שלי (מישהי אחרת) את המוות, כל הדרך עד למתקן אני אומרת לה "אני לא עולה, אני לא עולה" כשהתיישבתי על המתקן "אני לא עולה, אני לא עולה" אחרי שהיא אומרת לי כבר עלית "אני הורגת אותך, אני הורגת אותך" עד שהמתקן התחיל לזוז, כשהתחיל את העליה אני צורחת כאילו אין מחר, והיא, היא רק צוחקת עליי, בירידה אני באה לצרוח ויוצא לי קול מוזר "בלו בלו בלו בלו בלו" וכשעוצרים בשביל הצילום אני עוברת מ"אני הורגת אותך" ל"אני ארצח אותך" כשירדנו לראות את התמונות, הן היו מצחיקות.

נחזור לקומבה של השנה: כמעט התור שלנו לעלות על המתקן, (שוב לא היינו צריכות לחכות בתור שעות כמו שנה שעברה)אני אומרת לגיל, אני הורגת את עצמי על זה ששכנעתי אותך לעלות על המתקן, אז היא אומרת לי לבקש מ-Light שירשום אותי ב-Death Note סיבת המוות: החלק של הכיסא שמגן שלא ניפול נפתח ואני נפלתי. טוב, צחקנו על זה, קיצר עלינו על המתקן, שוב, התחלנו לעלות שוב אותן צרחות, גיל צוחקת, בירידה... "בלו בלו בלו בלו בלו" אין את זה. לא יודעת איך לא עשיתי את ה"בלו בלו בלו בלו בלו" המפורסם שלי, אבל צרחות, כן היו. ירדנו מהמתקן הלכנו לראות את התמונות, שיט, יצאתי כמו בן בתמונות האלה, כמו פ***** בן. טוב, החלטתי שלא לקנות את התמונה, אני וגיל קנינו לנו פופקורן, שתיה, כדורי קרח וצמר גפן מתוק (יאמי) ואחרי שגירינו אתכם נמשיך להמשך המתקנים, עלינו על הגלגל הענק, שם היו לנו תוכניות, שמענו לשיר My Will (שיר הסיום הראשון של אינויאשה בו מראים את קגומה על גלגל ענק) והתחלנו גם לשיר אותו. אחר כך הלכנו לנדנדות, שם היה נחמד, לא יותר מזה, אבל אין, חייב ללכת למתקן זה. אחר כך הלכנו שוב ל"קוגה" אבל שם נהרס (היום לראשונה) המתקן, הושיבו אותי ואת גיל עם ערסים באותו אבוב, עם פאקינג ע-ר-ס-י-ם, עד עכשיו יש לי צמרמורת מהמפגרים. קיצר, אסור לעמוד במתקן הזה, הם עמדו, הם גם ירקו לתוך המים (כבר מהמחשבה בא לי להקיא) אחרי זה הם עוד שואלים אם נהננו במסע הזה איתם (כמובן... שלאאאאאאא), חייכתי להם חיוך כזה מזויף ואז אותו אחד אומר לגיל שהיא כל כך יפה והחולצה שלה מתאימה לה... ברגע שזה נגמר והם הלכו, אנחנו התחלנו לחקות אותם, צחקנו עליהם. אבל כמובן, מה זה יום כיף בלי פדיחה קטנטונת? הלכנו לספינת האינדיאנים... פה אני תופסת חולצות של כל מי שיושב ליידי, ואני אומרת כל מי שיושב ליידי (בטח אתם מנחשים מה הולך לקרות פה) קיצר, בצד ימין שלי יושבת גיל, בצד שמאל שלי יושב ילדון, התחלנו במסע ה"שיט" הסוער, החזקתי בחולצתה של גיל ואז פתאום החזקתי בחולצתו של הילדון... (אופסי) הוא מסתכל עליי ועוד אומר "מה את רוצה?" ואני... אופסי זה מהפחד... אני תופסת חולצות של כל מי שיושב ליידי, שכחתי להזהיר... אז הינה היא האזהרה.

אחר כך קנינו גלידה/ברד אחר כך הלכנו לביתנים, שם זכינו בכל מני דברים, ניסיון ראשון: כדור מוזר עם קוצים. ניסיון שני: מחזיק מפתחות בצורת לב, פרוותי שרשום עליו "Princess" ניסיון שלישי: כרית דובי של דוב פנדה, כל זה שלי, גיל זכתה בעיפרון, בסרגלים, בבועות סבון, ובעוד משהו ששכחתי את שמו, במתקן אחר (הרס היום 2) אנחנו הולכים לביתן שבו היו ערסים שוב ע-ר-ס-י-ם (מה יש לנו היום? אנחנו דבק ערסים), גיל לא הצליחה לפגוע, אבל יש פרס תנחומים, קיבלנו קעקועים, מגניבים כאלה של נמרים, אחד הערסים גונב לי את הקעקועים מהיד... עד כאן, קיללתי אותו בכמה קללות ביפנית, אבל העדפנו שלא לרדוף אחרי תינוק חוצפן (כמו כל הערסים, תינוקות חוצפנים מגודלים). הייתה עוד תקרית שאוליי זה לא קרה לי, אבל זה הפריע לי מאוד אתם מכירים את הערסים כדי להגיד למישהי עד כמה שהיא "כוסית" הם מכוונים את היד לאיזור של האיבר מין שלה ונותנים איזה נשיקה גועלית שכזו? קיצר, אחד מהערסים עשה את זה למישהי, לא רק שהיא לא שתקה הוא בכלל לא הבין "מה הוא עשה לא בסדר" "זאת התנהגות נורמלית" אז אם אתה קורה פה חוצפן מגעיל שכמותך, זאת התרדה מינית, כן, כן, זאת ה-ת-ר-ד-ה מינית זה מה שלא בסדר כאן, אתה בן של שוטר/ת אתה צריך להבין שזה לא בסדר.

בדרך חזרה התקשרתי לעוז (סוף סוף הוא ענה לי) הוא סיפר לי שיש לו עבודה, אז אני אנצל את זה ואגיד לך מזל טוב על העבודה החדשה שלך, שיהיה לך בהצלחה עם העבודה.

שבוע הבא לא יהיו עדכונים בכלל (אם יצא לי ביום ראשון אני אעדכן) כי ביום שני זה ערב פסח, אני אצטרך רק להכין מזוודות ואחרי זה לנסוע לדודים שלי ליל הסדר. יום למחרת, יום שלישי אני נוסעת לקיסריה עד מוצאי שבת, הכל בגלל התחרות של אבא שלי ואחותי, ממש לא בא לי לנסוע השנה לקיסריה (גם זה, כמו כל שנה) אם בחדר בצימרים היינו רק אני, אמא שלי, אחותי ואבא שלי היה סבבה, הייתי שמחה לבוא, אבל הבעיה היא שאחותי רוצה להביא את חבר שלה, היא רוצה שאני אשן למטה בסלון ושהם ישנו בחדר, אבל כמובן, תמיד בסלון עוברים כאשר רוצים לצאת ואני לא אוהבת שעוברים אנשים זרים מתי שאני ישנה, ובכלל שאין לי פרטיות עם חדר סגור כאשר יש זרים המסתובבים באיזור (כן, כן, חבר של אחותי נחשב זר בשבילי) וכשתבינו עד כמה שזה אמיתי, אפילו טלוויזיה לא מצליחה לשכנע אותי לישון בסלון, וכאשר אני לא בבית טלוויזיה נחשבת לחיים שלי במקומות כאלה בגלל השיעמום, אז תבינו עד כמה שאני ממש לא אוהבת את זה, ואחותי לא רוצה להבין היא כועסת עליי שאני לא רוצה לישון בסלון, אבל אני זאת שצריכה להסכים, התנאי שהוא יהיה איתנו באותו ביתן זה שאני אחליט איפה לישון, אבל היא, עדיין לא מסכימה לזה... רררר... איזה אחות מעצבנת, אם היא רק יכלה לראות את זה בנקודת המבט שלי...

                                                כמה אנשים כרגע בבלוג: