Dark Fairy

ביום רביעי אמא שלי העירה אותי ב-10:30, לא, לא הייתה לי שביתה, אני לא לומדת יותר בימי רביעי

כשקמתי, סבתא שלי בדיוק התקשרה, בקושי יכולתי לדבר כי רק קמתי, אמא שלי לא יכלה לענות, אז עניתי לה, כל שניה היא שאלה אותי "מה" כי בקושי יצא לי קול, הוא היה חלש מאוד, כשאמא שלי יצאה מהבית הלכתי קצת למחשב וחשבתי להתקשר לחברה שלי ב-11:30, ידוע לי שהיא הייתה בב"ס, לפני שהספקתי להתקשר אליה, היא הקדימה אותי, היא אומר לי "אלה, תבואי מהר לב"ס, מורידים את העבודות שלנו באמנות"

אני רצתי לחדר שלי, לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי (הרי פחדתי שיהרסו לי את העבודות) ואז היא אומרת לי, מה עשו לענפים שלך, (הענפים שהכנתי כתפאורה) ואני שמעתי "מה עשו להם" ואני שואלת מה עשו להם? אז היא עונה הרסו אותם, אני שואלת "מההההההה????" אז היא אומרת כן, הרסו אותם, מי הרס את העבודות שלי? אז היא אומרת "העבודות בסדר, העץ שהכנת, אותו הרסו, אבל במילא את לא צריכה אותו"

אז אמרתי אוקיי, אני אתארגן ואבוא.

כשניתקתי את השיחה, התארגנתי מהר, הרגנתי לי תיק קטן, שמתי בתוכו גם את הסיפור שכתבתי בין 2:00 ל-4:00 לפנות בוקר (אפרסם את הסיפור ביום שני, כי הוא קשור לאותו יום)

אני בהליכה מהירה הולכת לב"ס, פתאום אני מקבלת שיחת טלפון "איפה את?" "אני, בדרך לב"ס," "אוקיי, איך את באה לב"ס?" "אני באה ברגל" "מה ברגל?" "אמא שלי לא בבית להסיע אותי" "אההה.... אוקיי, אני מחכה" "אוקיי" אנחנו מנתקות, אחרי חמש דקות שוב שיחת טלפון (כמו אחותה... מתקשרת כל שניה כשהיא נמצאת בב"ס... זה מחרפן...) אני עונה, "איפה את?" "אני בדרך לב"ס" "איפה בדיוק?" "ליד הסופר" "הסופר שליד הב"ס?" "לא הסופר שליד הרמזור" "מהההה??? עוד כמה זמן יש לך להגיע לב"ס?" "עוד בערך 10 דקות" "אוקיי, רק שתדעי, הלכתי לחדר אמנות ולא מצאתי את העבודות שלך" "מהההההה???" אז היא אמרה לי "טוב, אחפש עוד" וניתקה, אני כמו איזה סתומה רצה לי כמו משוגעת לב"ס, אין לי אוויר, אני לא מצליחה לנשום, אבל אני לא מפסיקה לרוץ, הגעתי לסמטה, זה קיצור הדרך, אני מקבלת שיחת טלפון, זאת שוב היא, "איפה את?" "אני בסמטה" "מצאתי את העבודות שלך" "באמת? ואני עד עכשיו רצתי כמו משוגעת בגלל מה שאמרת לי, הלחצת אותי" "טוב, תגיעי מהר" ושוב מנתקת, אני ממשיכה את הדרך ופוגשת את רחל וטלי, לא ראיתי אותן ולא דיברתי איתן כל חופש פסח, אז נעצרתי ודיברתי איתן כמה דקות, בזמן שדיברתי איתן, הייתי חייבת להוריד את הג'קט, היה לי מאוד חם, אז הן אמרו לי "השתגעת, גופיה?" אני אמרתי להן "לא, אני השתגעתי כשרצתי" אז הן צחקו, אחרי כמה דקות... לא, לא צילצל הפלאפון, אמרתי להן שאני חייבת ללכת כי ריטה מחכה לי, קיצר התקשרתי לריטה שתבוא לכניסה, אז היא אמרה לי "איך אני יבוא עם כל הדברים" אז אמרתי לה "תשאירי אותם בחדר אמנות ותבואי" "אההה... צודקת..." (כמו תמיד), כשנכנסתי לב"ס ראיתי את המורה שלי לתולדות, היא שברה את היד, לא שאלתי אותה "למה?" גם כי היא לא ראתה אותי, אם יהיה לי שיעור איתה ביום שני אני אשאל אותה, המשכתי לכיוון בניין 400 אבל ראיתי שלט "תלמידי כיתה יב' המעוניינים להשתתף בטקס מסיבת סיום בתאריך ה-25/4 יש אודישנים למשחק בחדר 119" אמרתי, סוף, סוף, כמו שהבנתם, אני רוצה להשתתף בטקס הזה, אז אני מתכוונת ללכת לאודישנים. ריטה בדיוק הגיעה (כמה שעות לוקח לה לבוא מ-400 ל-500?) קיצר הלכנו ביחד לכיתת אמנות, שם ראיתי את העבודות שלי, עם המסמרים... היה באחת העבודות שלי מסמר שהחוד שלו היה בחוץ אז ביקשתי מהמורה שיוציא את המסמר... עדיין עצוב... יש חור בעבודה, אחרי שנלחמתי שעות שלא יחוררו את העבודה כשטולים אותה, אז הם ביקשו שאני אתלה את הענפים מעל העבודה, עם מסמרים...

קיצר, אני וריטה לקחנו את העבודות והתיישבנו במקום כל שהו ושם הקראתי לה את הסיפור ואז הילה באה, אחרי שהקראתי לריטה את הסיפור החלטנו ללכת הביתה, התכוננתי לסחוב את הדברים ברגל עד הבית ונתתי להילה לעזור לי בקצת, ואז שיחת טלפון, זאת אמא שלי, היא שואלת אותי "את עדיין בב"ס?" "כן" "את רוצה שאני יבוא לאסוף אותך?" "כן" "אוקיי, אני בדרך" "אוקיי, איפה לחכות לך?" "איפה שתמיד אני אוספת אותך" "אוקיי" אחרי שניתקתי אני אומרת להילה, שהיא ניצלה, אמא שלי באה לקחת אותי, נפרדתי מריטה ומהילה, ואז אמא שלי לא פונה שמאלה בכיכר, היא פונה ימינה, אז אני שואלת אותה "לאן אנחנו הולכים?" אז היא עונה לי "לסבתא" אז אני אומרת, "יש", כשהגענו סבתא שלי אמרה לי "אלה, שמתי משהו במגירה שלך, משהו שהיה שייך לי ואני רוצה לתת לך" הלכתי להסתכל מה היא שמה במגירה שלי בזמן שהיא הכינה את האוכל, זה היה שלושה דברים, האוסף של האבנים שאיבדתי, פנינה לבנה אמיתי ופנינה שחורה אמיתית, אמרתי לה תודה, השארתי את זה במגירה שלי אצלה ואז הלכנו לאכול ואתם יודעים, סבתות דוחפות הרבה אוכל לנכדים שלהן... גם שלי כזאת, הצלחת שלי מלאה, אי אפשר לשים עוד אוכל בצלחת והיא שואלת "רוצה עוד?" אני אומרת לה "רגע, תני לי לסיים את מה שבצלחת" ואז היא מוציאה עוד צלחת, שואלת אותי, "מה לשים לך? את זה?" "אוקיי" "את זה?" "אמממ.... אוקיי" "את זה?" (זה היה פולים...) "לא תודה" ואז אמרתי לאמא שלי "תביאי לבאפי פול אחד" אז אמא שלי אומרת "לא, ממש לא, אני לא צריכה "בשמים" בכל הבית" צחקתי, אחרי שעה וחצי של אכילה אמא שלי אומרת, טוב אנחנו צריכים ללכת, כשהגעתי הביתה, לא קרה שום דבר מיוחד, חוץ מזה שהתחלתי להרגיש ממש לא טוב בערב ואחרי כמה זמן נכנסתי לדכאון קצר שהצלחתי לצאת ממנו אחרי שעה.

יום חמישי, אני מתעוררת ב-7:15 מתארגנת לב"ס והולכת, אני שוב, מגיעה באיחור, נכנסת לכיתה, התחלתי להקרע מצחוק, יוליה, חן וליעד היו בכיתה, אפילו המורה עוד לא הגיעה, אני אומרת "סוף, סוף הגעתי לפני המורה" כשהיא נכנסה דיברנו קצת על יום השואה, אז סיפרתי לה שכתבתי סיפור פקטיבי, אז הצעתי לה לקרוא, הבאתי לה את הסיפור והיא אמרה שהיא תחזיר לי אותו ביום ראשון, אמרתי אוקיי. התחלנו ללמוד את ספר בראשית, הוא צריך להיות בבגרות, ישר התחלנו בעבודה כיתתית, אבל אני, לא ממש הרגשתי טוב, אז לא כל כך הצלחתי לעשות את העבודה, בזמן שהיא כתבה על הלוח את התשובות לעבודה, רשמתי על המחברת, שמתי לב שאחד מהתלמידים שבכיתה מסתכלים עליי, העפתי בו מבט לשניה וחזרתי לכתוב... זה היה מוזר

אחר כך הייתה לי שעת חלון, לא ממש היה לי מה לעשות, בה, בהתחלה הייתי קצת עם הילה וריטה, אבל רציתי לחפש את גיל בספריה, אז ביקשתי מהן שיבואו איתי, אב הן התעצלו, אז הלכתי לבד, חיפשתי את גיל, אבל לא מצאתי אותה ואלדר רצה להראות לי ספר אחד שהוא קרא, אז באתי איתו לחפש את הספר, אבל הוא לא מצא, אז נשארתי איתו כל השעה חופשית וסתם דיברנו, על פולין ועל הרבה דברים, כשהתחיל השיעור הלכתי לכיתה באנגלית, וראיתי את ריטה ואת הילה, הילה הייתה קצת רחוקה מריטה, והיא שאלה אותי אם מצאתי את גיל, אז אמרתי לה שלא, אז היא שאלה אותי למה לא חזרתי אליהם, אז אמרתי לה שאלדר השתעמם אז הוא רצה שאשאר איתו, ריטה ראתה אותי ואמר שהמורה כבר בכיתה והיא אמרה שנמהר, אז בדרך לכיתה היא שואלת אותי את אותה שאלה שהילה שאלה, ושאמרתי לה שלא מצאתי את גיל, אז היא שאלה אותי עם מי היית בספריה שנשארת שם כל השעה אמרתי לה עם אף אחד, אז היא שאלה למה לא באת אלינו, אז אמרתי לה, כי התעצלנתן לבוא איתי לספריה, אז אני התעצלתי לרדת מהספריה, אז היא אומרת לי, איזה רעה... אז אני אומרת, תראו מי שמדבר, קיצר התחלנו את השיעור, שבוע הבא יום חמישי לא יהיה לי אנגלית, וגם בעוד שבועיים רק בגלל שהמורה טסה לקנדה באמצעות הפרוייקט גשר חיי.

כשהסתיים השיעור הלכתי הביתה, ונרדמתי, כבר לא יכולתי, הרגשתי ממש עייפות וחולשה וקצת כאב ראש, אני מתעוררת ב-18:00 על ידי צלצול פלאפון, זאת הייתה הילה, היא אמרה לי שהיא יכולה לבוא איתי לקניון, אז הייתה לי שעה להתארגן, וב-19:00 יצאנו לקניון, קניתי מתנה לסיוון והלכנו לראות את פרקש בעבודה, אז פרקש אמרה לי, איחרת, מרק בדיוק הלך... אז אמרתי לה אוקיי, היא הייתה עמוסה אז בנתיים הלכתי לקנות לליה בובה קטנה של גארפילד כמו שלי, היא כל הזמן משחקת עם גארפילד שלי, אז אמרתי לה שאני אקנה לה אחד. טוב רציתי לבדוק אם יש פוסטרים של אנימה, היה רק פוסט של יוגי הו... ואני לא רואה יוגי הו אם זה יגיע ביפנית אני אראה, אבל שזה מתורגם לעברית ממש לא

אחרי שקניתי את גארפילד הלכתי עם הילה בחזרה לפרקש, היא בדיוק סיימה לעבוד, אז אני והילה אמרנו לה שאנחנו הולכות למקדונלס לקנות גלידה ואז הולכות לתחנה, אז היא אמרה שהיא תמשיך עם חברה שלה לעבודה לתחנה ושאנחנו נצטרף, הסתכלתי על השעון וראיתי שיש לנו הרבה זמן עד שיגיע האוטובוס, הזמנו את הגלידה והלכנו לתחנה, דיברנו עם פרקש והכל סבבה ואז הגיע האוטובוס, נסענו באוטובוס ודיברנו, בהתחלה דיברתי עם הילה קצת על פולין ואז חברה של פרקש אמרה שהיא נוסעת שנה הבאה לפולין, ואז אמרנו לה מה דעתנו על הטיסה לפולין (מי שקרה את פוסט הסיכום יודע מה דעתי ואם לא, ביום שני אני מביאה שוב לינקים של המסע) וסיפרנו לה קצת דברים שהיו לנו במסע

חזרתי הביתה אכלתי, נשארתי עוד קצת ערה והלכתי לישון, היום אני קמה, עדיין לא מרגישה במיטבי אבל יותר טוב מאתמול, כשקמתי זה היה ישר לארוחת צהריים, אכלתי ואז אמרו לי, זהו לסדר את החדר. לקח לי שעות לסדר את החדר כי אני לא מרגישה משהו, אבל בסוף סדרתי.

ביום שני אני אפרסם פה את הסיפור שכתבתי הקשור לשואה

                                                כמה אנשים כרגע בבלוג: