זה אוליי נשמע מוזר שאני אומרת משפט כזה שאני בבית, אבל הפעם, אני מבינה שהמשפט ההוא בעל משמעות ענקית, שאני לא מתכוונת שאני רוצה ללכת למקום שבו אני גרה, בדרך כלל שאומרים את המילה "בית" חושבים על חום ואהבה, אז כשאני אומרת "אני רוצה הביתה" אני מתכוונת שאני רוצה חום ואהבה, אבל באותם רגעים אין מי שיעניק לי את הבית שאני רוצה, את החום ואהבה שאני צריכה, כשאני אומרת "אני רוצה הביתה" אני מאוד רוצה שמישהו יבוא ויחבק אותי, שמישהו יגיד לי מילים שהן מעודדות, אבל זה רק בדימיוני, כשאני מרגישה כך, אני מדמיינת את המישהו הזה שמחבק אותי ואומר לי את המילים ההכי נכונות, אני מדמיינת בן אדם שאותו אני התחלתי ממש לאהוב, הבן אדם הזה הוא פרי דמיוני, אני יודעת שזה נשמע הכי מוזר, אבל זאת הדרך שלי לצאת מהעצבות, לא איכפת לי אם תצחקו על הדרך הזו, הרי כל אחד והדרך שלו, אני בחרתי בדרך ילדותית, בדרך שבה אני מוצאת את מה שאני צריכה, הדימיון, לפעמים אני מנסה לשכנע אותי שזה לא באמת מה שאני צריכה, שמה שאני צריכה זאת רק אני, מה שאני צריכה זה לסיים את הלימודים בהצטיינות וכך אני מרימה את הראש וצועדת עוד כמה צעדים שהם קשים קדימה, אבל אתמול החלטתי לחפור בתוך ליבי ולמצוא את מה שאני באמת רוצה ואני רוצה להיות נאהבת ולהרגיש כך, לכן אני מפתחת הרבה רגשות מסובכים, הבנתי שאני מחפשת את מה שאני רוצה במקומות שאסור לי לחפש במקומות שבהם אני רק נפגעת, לכן החלטתי למרות שאני מכירה בעובדה ההיא של הרצון שלי אני אדחיק את הרצון, אוליי אני עושה טעות, אוליי אני עושה את הדבר הנכון אבל אני לא רוצה לחפש יותר, אני רוצה לחכות שהיא תבוא אליי.
עד כאן לרצון שלי עכשיו השבוע האחרון.
אתמול ביום שני באתי רק לטקס של יום הזכרון, הכניסו ב"ס שלם לתוך אולם הספורט שרק השכבה שלי ממלאה את רובו, למה הם עשו זאת, כי הם חשבו שהתלמידים יבריזו מהטקס, אבל זאת הייתה טעות, רוב התלמידים היו בטקס, כך שהיה ממש צפוף ומחניק שם וחם, לתלמידים לא היה מקום לשבת, תלמידים דרכו אחד על השני
באמצע הטקס תלמידים ממש התחילו לצחוק, בטקס שאמור להיות כל כך רציני, ברגע שאמרו את שמות הנופלים הם צחקו, זה היה עצוב, עצוב לשמוע את זה שהם לא מכבדים את אותם אנשים שנלחמו למען המדינה שמתו למען המדינה למען זה שהם יחייו, ואפילו את המעט הזה, לא לצחוק בטקס לכבודם הם לא עשו.
בערב יצאתי עם מרק לבימות, הגענו לבימות בדיוק שכיבו את האורות לזיקוקים, הזיקוקים השנה היו יפים (אוליי זה בגלל שפעם ראשונה אני רואה אותם מהבימות ולא מהבית שלי) אחרי זה לא היה כל כך מה לעשות, טיילנו קצת, הלכנו עד לקניון וחזרנו שוב לבימות ואז הלכנו אליי לבית שזה משהו כמו 40 דקות או יותר הליכה, כשהגענו אליי ישבנו בגינה שלי עד שהמונית שהוא הזמין הגיעה והוא הלך
היום היו אצלי שישית מהמשפחה, רק 13 אנשים (כולל אני, כולל ההורים שלי וכולל אח שלי ואחותי וחבר של אחותי), דודה שלי, שכל כך קיוויתי שתבוא, אמרו לי שהיא תבוא, לא באה, קצת התעצבנתי, רציתי להזמין את עוז אליי, הבטחתי לו שאם אני העשה על האש אני אזמין אותו, אבל ההורים שלי אמרו לי שהם לא רוצים גדוד בבית אז לא הזמנתי אותו, אבל הייתי עם ליה, ליה היא הבת של בן דוד שלי, היא כמעט בת שנתיים, היא התחילה לדבר, ומאז שהיא לומדת לדבר היא לא מפסיקה, הבאתי לה את מה שקניתי לה והיא שמחה, הבאתי לה דובי אחד כי היא רצתה לשחק, אחרי זה היא אומרת לי "בואי" ולוקחת אותי לחדר שלי ואומרת לי "עוד" זאת אומרת להביא לה עוד דובים ואז היא מצביעה לי על הדובים שהיא רוצה, הבאתי לה אותם והיא חזרה לסלון, אחרי זה היא אומרת לי שוב "בואי" וכך זה היה, בסוף החדר שלי התרוקן מהדובים שהיו בו אז היא לקחה מקלות סינים וקוביה הונגרית.
אמא שלה הביאה לה גם צעצועים מהבית שלהם אז היו שם חלק מהצעצועים דברים כאלה של אוכל, אז היא נתנה לי את הספל הקטנה, אז אמרו לי להעמיד פנים שאני שותה, אז העמדתי פנים שאני שותה, וגם אוכלת כשהיא הביאה לי, צילמתי אותה הרבה, המצלמה שלי התקלקלה אז לקחתי את המצלמה של ההורים שלי, צילמתי בהתחלה פרחים ואת החתול שלי וכשהיא הגיעה צילמתי רק אותה, ואז היא לוקחת את המתנה שהבאתי לה והתחילה לשחק עם המתנה, קניתי לה דובי קטן של גארפילד אז שאלו אותה מי קנה לך את המתנה, אז היא לא אמרה כלום, אז אמרו לה תגידי "אלה" ומאז היא לא הפסיקה להגיד את השם שלי, בת דודה שלי הקטנה ביקשה שאביא לה לשחק בסימס אז הבאתי לה את המשחק וליה קוראת לי, אז באתי אליה וכל הזמן הלכתי בבית בין בת דודה שלי הקטנה לבין ליה, עשיתי עוד קצת ספורט בנוסף לספורט שעשיתי אתמול מ-9:30 בערב עד 12:45 בלילה, אבל היה כיף.
מחר אני לא לומדת, אבל בכל זאת אני הולכת לב"ס, יש לי אודישנים למסיבת סיום, את האמת אני קצת מפחדת, אני לא יודעת בדיוק מה יהיה שם, איך יהיו האודישנים ולא בטוח שאני אתקבל, אבל אם לא אתקבל לפחות אדע שניסיתי, ואם לא אתקבל, לא נורא
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy