מאז שהייתי בכיתה ז' רציתי להשתתף במסיבת סיום של כיתה יב'
אתמול, היו לי אודישנים, הגעתי לב"ס ב-10:00 בבוקר וחיכינו לבמאי שיגיע, קוראים לו אייל
היו אנשים שהם שיחקו נחמד והיו כאלה שפידחו את עצמם, כמובן שאלי ציבן פידח את עצמו (הינה הזכרתי אותך שוב בבלוג שלי, אני לא מאמינה שחיפשת את השם שלך והגעת לבלוג שלי...)
התפקיד שקיבלת לאודישן אמור להיות תפקיד כזה שצריך לצעוק הרבה.
קיצר אני חיכיתי הרבה זמן, בכוונה רציתי להיות אחרונה ואז הרכזת של השכבה אמרה למישהו לקום, ולפי המספר הוא היה לפני, אז התחלתי לנשום עמוק ואז הגיע תורי, עליתי על הבמה, הצגתי את עצמי ואז התחלתי לשחק, העלמתי את כל האנשים שהיו שם לאודישן והתחלתי לשחק, עשיתי קטע כאילו אני מדברת עם הילה בטלפון בדיוק אחרי ש-ב' הציע לצאת איתו ואני ממש מבולבלת רועדת ולא יודעת מה לעשות, חשבתי על המצב שיקרה אם ב' באמת יציע לי לצאת איתו וכשהוא עצר אותי אז הוא שאל אותי שאלה קטנה ופשוטה "תגידי את שרה?" "אני אמממ... לא" פחדתי להגיד כן כי אף פעם לא שרתי מול קהל, ואז הוא אמר לי "יש לך טונים של זמרת" ברגע זה רואים את האושר שיש לי בעיניים ואז אמרתי "אמממ... אף פעם לא ניסיתי לשיר" ואז הוא אמר "אוקיי"
ברגע שהסתיימו האודישנים אני הפכתי להיות מאושרת, ראו ממש אור כזה בעיניים שלי, הלכתי וכל החברות שלי שסיימו את הבגרות באמנות מעשית (הן עשו את הבגרות אחרי כי לא היה מקום בבניין 500 לשים גם את העבודות שלהן, חוץ מזה הן לא הספיקו)
אחרי זה הלכתי לגיל, דיברתי איתה איזה שעה שלמה, והתלהבתי, הסתובבנו בכל הב"ס והיה נחמד לדבר איתה, כשחזרתי הביתה אמרתי לאמא שלי מה אייל אמר, מאז היא הפסיקה להגיד לי להפסיק לשיר, אחרי זה סיפרתי לאבא שלי כשהוא חזר הביתה, ומאז הם רק מעודדים אותי לשיר, איזה מצחיק זה, לפני האודישנים הם הסתכלו עליי כאילו אין לי קול בכלל אבל אחרי הם הפסיקו, זה מגניב, ואני לרגע התחלתי להאמין להם שזה עבוד, אבל זהו יש בליבי תקווה קטנה, תקווה שאני מקווה שלא תתפוצץ לי בפרצוף ואני אלך לנסות ואם יש צורך אקח שיעורים לפיתוח קול.
היום בב"ס באתי כרגיל לשיעור תנ"ך וקיבלתי את התאריכים למרתונים, שוב למידות עד 11:00 בלילה, זה יהיה קשה אבל לא נשארו הרבה, זה רק שבוע תנ"ך בסוף חודש מאי
שבוע הבא מיום ראשון עד יום שישי יש לי ימים מרוכזים בתולדות ושבוע אחרי זה ביום שני, יום אחרי שחוזרים מל"ג בעומר יש את הבגרות בתולדות, ואז יומיים אחרי זה יש לי את הבגרות בספורט, זהו אני צריכה להתחיל להתאמן לספורט, ממזמן לא היה לי שיעור (לא הסתדר במערכת אף שיעור ספורט) אבל יש לי מזל, אני מקבלת ציון טוב כי קיבלתי ציון מעל 80 אפילו אם לא באתי לשיעורים כי היה לי שיעור אנגלית באותה שעה עם ספורט שנה שעברה, אבל סבבה, אני יעבור, אני ספורטיבית, אני אצליח, הכי חשוב להאמין בעצמי, ובתקווה שהתקבלתי באודישנים אני העבוד קשה כדי להצליח גם עם המרתונים וגם עם המבחנים וגם עם החזרות וגם עם ההצגה, אני לוקחת על עצמי את כל האחריות כדי להצליח ומאמינה בעצמי אפילו אם לרגע זה יראה קשה זה לא באמת קשה, "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"
אחר כך הלכתי עם חברה לאודישנים למי שלא ידע על האודישנים אתמול, ואמרתי לה איך לשחק עזרתי לה להמציא רעיונות, אני באתי להסתכל ולנסות לשיר, אבל בסוף ביטלתי כי הקול שלי עדיין חלש מדי ואני צריכה להתאמן
וסתם שרתי קצת ואייל שמע, אבל לא אמר כלום ואני קצת מפחדת שכל החברות שלי משקרות לי שהן אומרות שיש לי קול (הינה הפראנויה שלי) אבל אני מאמינה להן עד שיוכח לי אחרת
וזהו לחפירות ההתרגשות שלי להיום
כמה אנשים כרגע בבלוג:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy