אתמול חלמתי על שירן, מי שפעם קראתי לה בבלוג פוסטי. הייתה חברה קרובה. אחותה נפטרה לא מזמן מאנורקסיה, הסיפור התפרסם ובדרך לא דרך הגיע אליי. שירן הייתה חברה קרובה והייתה מאוד חשובה לי. מצחיק איך החיים הולכים, אתה לא יודע איפה תהיה עוד כמה שנים ומי יהיו החברים הבאמת קרובים אליך. אם פעם חשבתי שאני ושירן זה לנצח, היום אני צוחקת על עצמי של פעם. מה זה בכלל לנצח ? מושג לא קיים. העולם משתנה מיום ליום, שומדבר לא נשאר באמת לנצח כי הוא משתנה, הכל משתנה כי הכל ממשיך לנוע.
אז למה אני מספרת על שירן אם היא לא בחיי? כי המחשבה על שירן תמיד מחזירה אותי לישראבלוג. היינו פה המון, אני הייתי כותבת היא הייתה כותבת והיינו מגיבות אחת לשנייה, עד שהיא כתבה בבלוג שלה שביומולדת שלה שעוד יומיים היא מתכננת להתאבד ופניתי לעזרת אחותה (לא זאת שנפטרה, השנייה), הפוסטמה במקום להיכנס ולקרוא ולנסות לבוא בגישה של עזרה לאחותה - רצה לספר לה מה אמרתי, שירן כמובן מחקה מהר את הרשומה מהבלוג ואחותה החליטה שאני השקרנית בכל הסיפור. לא משנה. אני מברברת. אז נזכרתי שאני רשומה לישראבלוג.
והנה אני פה, אני רואה שפעם אחרונה שכתבתי היה ב2010, אנחנו עכשיו ב2012. למה הפסקתי לכתוב ? זה בעיקר ערער אותי, גרם לי לתהות על קנקנם של אנשים החשובים לי וקרובים לי, והפך אותי לפגיעה ופוגעת. אז הפסקתי.
למה אני רושמת עכשיו ?
לא יודעת. באמת שלא.
אז מה השתנה מ2010 ?
תלוי מה אתם יודעים.
בזמנו גרתי באשדוד, עם שתי שותפות, אחת מהן הייתה קרובה אליי השנייה הייתה ידידה שלי, אחרי שגרתי איתן חצי שנה - זו שהייתה חברה קרובה הפכה למישהי שאני דיי סולדת ממנה, לא אהבתי את האישיות שלה כשהסתכלתי מקרוב. ולגביי השנייה ? היא הפכה לחברה הכי טובה שלי. היה לנו סיפור מהתחת לי ולה, הכרנו בצבא בטירונות והפכנו לחברות קרובות, ורק כשכבר היינו ממש קרובות - גילינו שאנחנו מכירות מגיל 13 ושהיינו פעם חברות טובות. מבדר, אה ? סוג של גורל.
אז גרתי באשדוד איתן ואז עברתי לדירה לבד באשדוד, אחרי שנה בדירה לבד החלטתי שנשבר לי מאשדוד ושתמיד רציתי תל אביב ולשם אני הולכת. עברתי לגור עם 2 שותפים בתל אביב, אחרי 8 חודשים הבנתי ששותפים זה חרא של דבר, במיוחד כשאחד מהם הוא בעל הדירה. עברתי לדירה לבד בתל אביב, ושם גרתי חצי שנה.
איפה אני עכשיו ?
אני גרה עם האישה שלי. כן, כן. אותה בייבי שתמיד אהבתי, זו שתמיד כתבתי עלייה, זאת שהופכת לי את הלב לשקשוקה במבט.
בגלל שהיא לומדת באריאל וההורים שלה גרים בתל אביב, יצא שמאוד התקרבנו חזרה ברגע שעברתי לתל אביב. עוד חזרנו להיות זוג כשגרתי בדירה לבד באשדוד, אבל באמת התחזק הקשר כשעברתי לשותפים בתל אביב והפך לממש צמוד כשעברתי לגור לבד בתל אביב.
הדירה שגרתי בה הייתה ממש קטנה, חדר וחצי, ובאיזשהו שלב היא עברה לגור איתי בה, בעיקר כי היא שנאה לחזור לדירה באריאל כי שנאה את השותפה החדשה שתקעו לה, אבל גם כי היא נורא נהנתה להיות איתי כל כך הרבה.
אחרי חודשיים שגרנו שם ביחד והבנו שנורא צפוף לנו, החלטנו לעבור לדירה ביחד, דירה גדולה יותר. באוגוסט היא מסיימת סופית את התואר שלה, ועד אז היא עוד נוסעת למכללה במהלך השבוע כמה פעמים. היום אנחנו במאי, עוד שלושה חודשים כאלו ואז היא תסיים.
אני מחכה לזה בקוצר רוח. גם כי היא תתחיל לעבוד וכשאתה עובד יש לך מלא סיפורים ממהלך היום, ואתה רוב היום לא בבית וזה קל יותר ליחסים מאשר שמישהו אחד הולך לעבודה והשני נשאר בבית. קשה לה עם זה, בכלל, הלימודים כבר נמאסו עליה. אני מבינה אותה, משתדלת לשתוק ולעשות בשבילה כמה שיותר. אבל זה נורא קשה, קשה לחזור הבייתה עייפים מהעבודה ולהגיע למישהו עם מרץ שכל היום היה בבית ורוצה להסתובב בחוץ עכשיו.
אנחנו שוקלות להשכיר את הדירה למישהו לשלושה חודשים ולטוס לתאילנד. אני נורא רוצה טיול, עוד לא יצא לי לטוס אחרי הצבא. אבל כרגע אני מחפשת עבודה, וכשאני מתחייבת למשהו אני עד הסוף בו, אז לא יודעת מה יקרה. אם אתקבל לעבוד ואוהב אותה ולא ארצה לעזוב אותה ?
לא יודעת. כלום לא סגור כרגע.
מלבד העובדה ש... אנחנו ביחד. ומאוהבות. ועד כמה שאפשר - גם מאושרות.
לפני 7 ימים חגגנו שנה ו9 חודשים. בדרך לשנתיים :)...
טוב, נראה לי שחפרתי מספיק להיום. חוץ מזה, שנראה לי שבא לי לשטוף את הבית. להפתיע אותה. שתחזור לבית נקי וריחני, כיף לא ?
שיהיה לכם יום מושלם,
תות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
