כשהייתי קטן חלמתי שאני סופרמן ואני יכול לעוף
ובימים אחרים הייתי מדען מטורף שממציא כל מיני שיקויים הזויים
ולפעמים סתם הייתי מבוגר בעולם גדול
וכשקצת התבגרתי
היו לי כנפים ובעצם אני מלאך שיושב לו בסאטלה על איזה ענן מעשן בופים
ומדען אני כבר לא .. ואת אותם שיקויים אני שותה עם החברה ודופק תראש
אבל אני ממציא סטארט-אפ שבעזרתו אני ממן לי את החיים על כיסא נוח וכמה בלונדיניות בצד
והיום ?
היום אני סתם חולם ..
וכשאני חולם אני בן אדם בעולם
אותו עולם ..
רק שלא רודפים אחרי ללמוד כל מקצוע שקיים בעולם הזה
ואני יכול להיות טיס בשמים בלי שיחליטו לי איזה מסלול אני עושה
ואתם יודעים מה זה לא מעניין בכלל
אני יכול לחלום שהיא איתי וזהו
ושום דבר לא חשוב יותר ..
וכל חלום מסתיים אותו דבר
כשהיא קמה מהמיטה פותחת את הדלת ואומרת "חכה לי אני כבר חוזרת"
ואז אני מתעורר ..
היא לא חוזרת
וההחלטות נעשות בשבילי
וחברים נאבדים
ושמועות גדלות
אבל לי זה לא איכפת ..
כי ברגע שהיא לא חזרה ..
אני נשארתי על המיטה
ושם אני מחכה..
מוותר על אותם חלומות ..
כי ברגע שהיא לא שם
אין מציאות ואין חלום
אין כלום
and for the million hours that we were
well I'll smile and remember it all
then I'll turn and go
while your story's completed mine is a long way from done.
והסוף הוא בעצם הזמן שאני חי ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
