חזרתי הביתה, ונכנסתי למיטה
לא הורדתי את הבגדים, לא צחצחתי שינים
גם את הטלוויזיה לא פתחתי ..
לא צריך סרטים מספיקים לי החיים שלי
נשכבתי במיטה והסתכלתי על התקרה
הסימנים של הכוכבים שהיו תלויים כשהייתי קטן עדין זוהרים בחושך
כבר שנה עברה
וזה נראה כאילו רק אתמול זה נגמר
סרט כל כך ארוך
ואפילו הפסקה להשתין אין
שמתי תראש על הכרית הריח של אותה תקופה
עד שהנוסטלגיות יצאו לי מהראש עברה עוד שעה
נרדמתי ..
התעוררתי וראיתי אותה עוברת במסדרון מחוץ לחדר
נמאס לי כבר לדמיין אותה
פתאום היא חוזרת עוברת את הדלת
"טוב שהתעוררת עד שמצאתי את המפתח שהשארת לי כבר חשבתי ללכת"
התיישבתי במיטה היא התיישבה לידי
כל כך הרבה שאלות רצו בראש שלי ..
הדבר היחידי שיצא לי "איך?"
"איך מה?" היא שאלה
"איך זה שלא הלך.."
היא הסתכלה עלי מחייכת
אבל אני ראיתי דרך העיניים היא הבינה שראיתי והסתובבה
"אז זה מה שהיה התאהבת בביטחון שלי ? כל מה שהיה בינינו היה מבוסס על הידלקות מטומטמת"
נהייתי אדום לא מכעס או שנאה
רגעים כאלה שאין לך מה לעשות ואתה פשוט עומד שם
נמצא במקום ללא יכולת לזוז חשוף
היא עדין עמדה שם מחייכת
באה אלי ונישקה אותי
נשיקה מהסרטים כמו של ספיידרמן ומרי ג'יין כשהוא תלוי הפוך
משהו שנחקק בך
היא לקחה צעד אחורה
"אני צריכה שתבין משהו, לא בשבילך, בשבילי
זה אף פעם לא יכל לקרות בינינו ככל הנראה זה אף פעם לא יקרה
שנה שלמה אני מנסה להפנים ועדין אני לא סגורה על זה
אני רק סגורה על זה שהייתי חייבת שהנשיקה הזאת תמיד תשאר איתי"
הטלפון מצלצל, "חכי פה על תזוזי ! זה לא נגמר יש לי עדין מה להגיד.."
הולך לסלון על הצג "אלוהים"
אלוהים ?
אין לי מישהו כזה ברשימה
אין לי מישהו כזה בחיים בכלל
עונה אין קו .. צליל ארוך מציק באוזן
מתעורר לתוך הכרית רואה את העיגול האינסופי שיש עליו
וסוף סוף מבין
זה נגמר .. (וגם אותה אלוהים לקח לי XD)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
