Freedom

ללכת לפה ללכת לשם
ללכת ללכת
העיקר ללכת מכאן

כשהרגלים כבר חצי בחוץ והדברים כבר ארוזים
תמיד אני מסובב את הראש
ורואה את מה שאני משאיר
פעם זה משפחה
ופעם זה חברים
ופעם זה געגועים אליה בזמנים אחרים
 
ולמרות שלפעמים זה מה שצריך
לקחת את הרגלים ולעזוב
משהו גורם לי להשאר ואני לא יכול..

אז אני נכנס חזרה ופורק את הדברים
ומקווה שהימים שאחרי יהיו יותר טובים
אז בזמן שביזבזתי עוד הזדמנות
ואני פורק את המזוודה
אני מקווה לדחות קצת את האריזה הבאה

"בואי נעזוב כי מחשיך עוד מעט
ולשנינו השמש לא קמה
וללכת, ללכת כמה שאפשר
יש מי שדואג לנו שמה
יש מי שדואג לנו שמה"